לנוכח ריבוי מקרי האלימות של יהודים - מעטים, אך מזיקים ומסוכנים - נגד ערבים החיים ביהודה ובשומרון ושאינם מחבלים, יש לגנות את התופעה באופן הברור והנחרץ ביותר. הגינוי - ונקיטת אמצעים חריפים נגד אותם בריונים על-ידי הגורמים המוסמכים - הם חיוניים, הן מבחינה מוסרית והן מבחינת עתידו וביטחונו של הציבור המוסרי והחיובי, שהוא הרוב המכריע של היהודים באותם אזורים. חשוב לקבוע: טרור איננו תכונה יהודית. אין טרור יהודי. יש טרור של מאות מעטות בלבד של יהודים, אשר כמו קורח ועדתו בעבר הרחוק ראויים לפסוק: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כׇּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" (במדבר ט"ז, כ"ב). במעשי הנבלה שלהם הם מכתימים וממיטים קלון וסכנה על כמיליון היהודים החיים מעבר ל"קו הירוק" (כולל היהודים במזרח ירושלים) ועל כל היהודים החיים בארץ ישראל. על כן מוצדקת מאוד הקריאה: "כן לארץ ישראל - לא לאלימות". ואין זו אמירה של המתיישבים ביהודה ובשומרון אלא של כלל הציבור היהודי בארץ ישראל. עוד חשוב לקבוע: הפורעים הם יהודים ממקומות שונים בארץ, ולאו-דווקא מיהודה ומשומרון. אבל, מעשיהם גורמים להכללה ולביקורת נבזית על כלל המתיישבים ביהודה ובשומרון בגלל פשעם של בודדים. כלומר, אותם פורעים מספקים תחמושת לשונאי ההתיישבות - אנטישמים ואוטו-אנטישמים - ובכך משחקים לידיהם. אלימות נגד ערבי חף מפשע בגלל היותו ערבי היא פשע! פשע של יחיד המטיל קלון על קהילה שלמה יוצר משבר פנימי עמוק בתוך הקהילה עצמה. חברי הקבוצה חשים נבגדים פעמיים: הן על-ידי הפושע שחילל את ערכיהם, והן על-ידי החברה "הכללית", ששופטת אותם בחומרה, ושחוטאת בחטא ההכללה וההתנשאות. וכן, הרפיסות של משטרת יהודה ושומרון מגבירה את התופעה המבישה של פורעים הלוקחים את החוק לידיים, נגד ערבים. ועוד: על אחת כמה וכמה יש לנקוט באמצעים חריפים ביותר נגד מי שמרים ידו ומי שמשליך אבנים על חיילי צה"ל המוסטים מן המלחמה באויב בגלל הצורך המיותר לטפל במחבלים כחול-לבן. שום דבר אינו יכול להצדיק פגיעה בחיילי צה"ל, מהרמטכ"ל ומאלוף הפיקוד ועד אחרון החיילים. על סר (אין זו שגיאת כתיב) הביטחון, סר הפטפוט וההתלהמות, להפעיל את סמכויותיו המנהליות, לגבות את חיילי צה"ל ומפקדיו, ולהפסיק לעסוק בעידוד ההשתמטות ובהקטנת הצבא בזמן מלחמה. לא על דרך זו תהיה תפארתו, שלו ושל ראש הממשלה.