אחת התזות השגורות ביותר בשיח הפוליטי הישראלי גורסת כי איחוד מפלגות האופוזיציה הוא תנאי הכרחי לניצחון בבחירות. לכאורה זה נשמע הגיוני: פחות בזבוז קולות, יותר כוח מרוכז. אלא שבמבחן המציאות - ולאורך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל - התזה הזו לא רק שאינה מוכחת, אלא פעמים רבות מתבררת כהפוכה. דווקא פיצול בתוך גוש אידיאולוגי, לצד תחרות פנימית על כל קול, הוא שמגדיל את שיעור ההצבעה ומרחיב את בסיס התמיכה הכולל. מי שהפנים את העיקרון הזה היטב הוא בנימין נתניהו. לאורך שנים הגוש הימני רץ במספר רשימות: הליכוד, הציונות הדתית, ש"ס, יהדות התורה ולעיתים גם מפלגות לווין נוספות. התוצאה אינה פיצול שמחליש - אלא דווקא גידול. למה? כי כל מפלגה מדברת לקהל מעט שונה: מסורתיים, חרדים, דתיים לאומיים, ימין חילוני, וכל אחת מהן "מוציאה מהבית" מצביעים אחרים. התחרות הפנימית מייצרת מוטיבציה; מצביע לא מרגיש "עוד קול בתוך בלוק", אלא חלק ממאבק ממשי. הטעות של תומכי האיחוד היא התמקדות במנדטים במקום במשתנה החשוב באמת: אחוז ההצבעה. כאשר מפלגות מתאחדות, חלק מהמצביעים מאבדים הזדהות, קהלים "נבלעים" וההתלהבות יורדת. לעומת זאת, כאשר יש ריבוי רשימות, כל קול "נלחם", כל קבוצה מרגישה מיוצגת ונוצרת דינמיקה של תחרות שמביאה עוד אנשים לקלפי. די להיזכר בתקופות של המערך ההיסטורי: לפני איחודים גדולים, מפלגות הגוש החזיקו יחד במספר מנדטים גבוה יותר מאשר לאחר שהתכנסו לרשימה אחת. האיחוד יצר כוח פורמלי - אך החליש את האנרגיה בשטח. תזכורת נוספת היא מהפך 1992; העבודה בראשות רבין רצה בנפרד ממרצ כאשר יחד עם פורש העבודה דראושה הגיעו לבלוק חוסם של 60 מנדטים. אין ספק שהליכה מאוחדת הייתה משאירה את שמיר בשלטון. כמובן, לפיצול יש תנאי אחד, קריטי: כל מפלגות הגוש חייבות לעבור את אחוז החסימה. בלי זה - היתרון הופך לסיכון, אבל כאשר התנאי הזה מתקיים, הפיצול הופך למכפיל כוח. מכאן נגזרת מסקנה שאינה נוחה לחלק מהמצביעים בגוש המרכז-שמאל: לעיתים הבחירה הנכונה אינה במפלגה הגדולה - אלא דווקא בזו שנמצאת על סף אחוז החסימה. זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל זו פוליטיקה. כפי שאמר פעם אבא אבן: בפוליטיקה לא בוחרים בין טוב לרע - אלא בין הבלתי רצוי לבלתי נסבל. איחוד הוא פתרון נוח - אבל לא בהכרח נכון. פיצול, תחרות ומאבק פנימי - הם לעיתים המנוע האמיתי לניצחון. השאלה אינה כמה מפלגות יש בגוש, אלא כמה מצביעים הן מצליחות להביא לקלפי. ובזה - הפיצול מנצח.