עד היום אני לא זוכר וגם לא יודע מי צף על פני המים- האמת הוא השקר. כשהיינו ילדים נהגנו לומר כי אחד משניהם (זה העניין, וזה הגילוי הנאות- אני לא זוכר מי מהשניים) צף על פני המים. שניהם נדמו בעינינו לכתמי שמן, אשר יצוף על פני המים. כך או כך, כיום אני יודע- סופם של השניים לצוף, בין שמוקדם ובין שמאוחר. כאילו תיאמו השניים מבעוד מועד מועד לציפה הם שוכנים זה לצד זה, שני כתמים רועמים בשתיקתם על חלקת מים שקטה. האמת והשקר.
האמת היא שאי אפשר לנצח במלחמה הזאת בפרט ובמלחמות בכלל. השקר, שעליו חוזרים ואותו מהדהדים, לילות כימים, ראש ממשלת ישראל ושר הביטחון בה, שעוד מעט תגיע עת הניצחון המוחלט. או אז יינגפו אויבינו ויפוצו לכל עבר, כשברי יירוט של פצצת מצרר פזירה.
האמת היא שלנגד עינינו מופר האיזון: נזקי המלחמה הוודאיים עולים על תועלתה המפוקפקת. השקר הוא שהמשקל של החיוב נוטה לכיווננו.
באחד משיעורי הכימיה ערכנו ניסוי מעבדה, כדי להוכיח (המורה) ולהיווכח (התלמידים) בציפת השמן על המים, מה שמעיד על היותו, בניגוד להשערה של רובנו- ככולנו, כי לא כך הדבר. גם בפעם החמישית התבררה אותה עובדה חד-משמעית: השמן קל ממים. כאשר תהינו ושאלנו איך ייתכן הדבר, לימד אותנו המורה כי ההסבר לכך נעוץ במושג- צפיפות, כלומר המסה ליחידת נפח. בעוד צפיפות המים הא גרם אחד (בקירוב) לסנטימטר מעוקב, צפיפות השמן נעה בדרך כלל בין 0.91 ל-0.93 גרם לסמ"ק (תלוי בסוג השמן). מאחר שהמולקולות של השמן גדולות יותר ופחות "דחוסות" מאלו של המים, השמן תופס יותר נפח עבור אותה מסה, מה שגורם לו להיות פחות צפוף ולצוף למעלה.
אם להמשיך לשאול את דימוי השמן והמים: בעוד המים הם המציאות, השמן הוא הסיפור (או הנרטיב) שמספרים לנו על אודותיה. לא אחת מתברר, כי קצב הציפה שונה. הניסיון מלמד שהחשיפה לשקר אורכת זמן ממושך יותר מאשר החשיפה לאמת, בין היתר בגלל שעל-פי רוב מסלולו הוא פתלתל ועקלקל, מפיציו הם שרלטנים, נכלוליים ומאחזי עיניים. האמת היא שלא ניתן לנצח ב"מלחמה שאף פעם לא די לה", כמאמר המשורר ומי שאומר לנו את ההפך, מזליף במו ידיו טיפה של שמן אל תוך הכפית המלאה במים. מתנהל וצף בתוך בועת הזיותיו - חש עצמו חסין מפקיעתה - ממשיך לטפטף ראש הממשלה את שקריו, אולי בעודו מדמה את עצמו כמי שממתיק לנו את המים, אשר זה מכבר הגיעו לרבים מאתנו עד נפש.