בית המשפט העליון נימק את פועלו בשבת כאילו נבע מפיקוח נפש, כאילו אם לא היה דן, היה נוצר סיכון לחיי אדם. אני מבקש לנתק בראש ובראשונה את הנושא המוסרי, היהודי והחוקי של עבודה בשבת. הטענות בנושא עבודה בשבת הן מוצדקות מאוד, אך לדידי הטענות המשפטיות הן משמעותיות הרבה יותר; בתי המשפט פועלים בימי עבודה ובשעות עבודה, ומסביבם יש אלפי אנשים התומכים במסגרת החשובה הזו. דיון בימי שבתון, ובייחוד דיון טלפוני, הוא דיון חפוז, לקוי, לא פומבי ולא שקוף, ולכן אין לו כל מקום בחברה תרבותית ודמוקרטית, אלא אם מדובר במורשע שייתלה במהלך יום השבתון אם הדיון לא יתקיים. היכן נוצר פיקוח נפש? פיקוח הנפש נוצר כאשר קיים סיכון לחיי אדם. למעט מקרים כמו זה שתואר לעיל עם הנאשם שמוצא להורג, מי שופט מתי קיים סיכון ומתי לא? גורמי המקצוע. גורמי המקצוע הם אלה שאמונים על שיקול הדעת בנושא פיקוח נפש - כמו בכל נושא אחר. מי מבקר את גורמי המקצוע? בית המשפט. וכאשר גורמי המקצוע קובעים במסגרת סמכותם שבחוק, רק שיקולים חריגים ומיוחדים יביאו את בית המשפט לבטל את עמדת גורמי המקצוע, בייחוד אלה העוסקים בחיי אדם. ומה קורה אם הזמן דוחק, נדרשת החלטה מהירה, גורמי המקצוע עונים אך הם מתבקשים לעיין בתשובתם מחדש? מקבלים את ההחלטה הדחופה והמיידית על-פי הכללים של פיקוח נפש, כלומר מקבלים את עמדתם של גורמי המקצוע לאירוע הדחוף, ודוחים את ההחלטה משם ולהבא עד לקבלת חוות הדעת המקצועית המתוקנת, למחרת יום השבתון. כך פועלים שופטים החרדים לפיקוח נפש: בית משפט לא מקבל החלטות על פיקוח נפש בשיח טלפוני חפוז בין שופטיו; בית משפט לא מקבל החלטות על פיקוח נפש כאשר המזכירויות אינן פועלות ואז מסמכים לא מגיעים ליעדם בזמן; בית המשפט לא מקבל החלטות על פיקוח נפש בדלתות סגורות של דירות המגורים של שופטיו. החלטות על פיקוח נפש מתקבלות על-פי המלצות הגורמים האמונים על פיקוח נפש, ולא משתנות עד לאחר דיון פומבי בשעות הפעילות של בית המשפט, בנוכחות הציבור והצדדים, ועל בסיס העמדות המנומקות של הצדדים כפי שנמסרו קודם לכן לבית המשפט והוצגו במקביל לציבור. השימוש בתירוץ של "פיקוח נפש" הוא פתטי ואינו עומד בשום עיקרון משפטי, באשר פיקוח הנפש מחייב ללא כל ספק הישענות על המלצת אנשי המקצוע כפי שניתנה ערב השבת, לפחות לאירועים של מוצאי שבת הקרובה, וקיום דיון עמוק ויסודי בנוכחות הצדדים בשבוע שלאחר מכן. בייחוד אמור הדבר כאשר ההחלטה נופלת שלא על בסיס היעדר סמכות של גורמי המקצוע, אלא בשל שיקולי סבירות, באשר לטעמו של בית המשפט בהחלטתו הטלפונית קבע כי אנשי המקצוע לא נתנו משקל ראוי לשיקול המרכזי של חופש הביטוי. לא לבית המשפט הזה התפללנו.