מהדורות החדשות בארץ ובעולם מלאות בהתרחשויות ארץ ישראל - אנו מספקים חומרי גלם לבעירת התקשורת המקומית והעולמית, ועל פניו נראה כאילו הכיבוש הוא אבי כל צרה.
האומנם? האם לפני מלחמת ששת הימים הכל היה כשורה? האם היו לנו יחסים תקינים עם מדינות ערב? ומה לפני קום המדינה? האם לא היו כאן "פדאיון", מסתננים בעברית, שהדירו שנה מעיני היישוב? האם לא הוקמו ארגונים שמטרתם היתה להגן על חיי התושבים ורכושם, מכיון שהשלטון, הן העותומני והן הבריטי, לא עשה זאת בצורה "מניחה את הדעת"?
לא, הסכסוך אינו בינינו לבין הפלשתינים. הסכסוך הוא בינינו לעולם הערבי כולו, ושרשיו עמוקים מאוד.
השורש הראשון מופיע בתורה. נראה שאנו נוטים לשכוח זאת, אבל ישמעאל הוא בנו של אברהם אבינו. בדיוק כמו יצחק. אמנם, מאם אחרת, אבל מאותו אב. אנו נוטים לשכוח שישמעאל בורך:"ולישמעאל שמעתיך, הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאוד מאוד, שנים עשר נשיאים יוליד ונתתיו לגוי גדול."
שרשי הסכסוך נעוצים כבר בסכסוך בין האמהות. בין שרי ובין הגר. הגר היתה שפחתה של שרי, ומכיון ששרי היתה עקרה, היא ויתרה על כבודה והציעה לאברם שיקח את הגר לאישה ואולי יצליח להוליד ממנה יורש. וכך היה . לאחר עשר שנים בארץ כנען נתנה שרי את הגר לאברם לאשה, הגר הרתה לו, וכאשר הרתה לו, נאמר "ותקל גבירתה בעיניה." הגר נמלאה בגאוה על אשר יש לה בן מאברם, בעוד שרי עקרה. שרה נמלאה בכעס: "חמסי עליך", היא אומרת לבעלה, "אנוכי נתתי שפחתי בחיקך, ותרא כי הרתה, ואקל בעיניה. ישפוט ה' ביני וביניך." בעימות הזה אברם אינו מתערב. הוא אומר לשרי "הנה שפחתך בידך, עשי לה כטוב בעיניך."
ושרי אינה טומנת ידה בצלחת. היא, כמונו, מגיבה. היא כועסת, כבודה נפגע, והיא חושבת שמותר לה לענות את הגר משום כך. הגר בורחת ממנה ומאברם למדבר. שם היא זוכה להתגלות של מלאך ה'. מלאך ה' משכנע אותה לחזור אל גבירתה ולהתענות תחת ידיה, מכיון שהיא תזכה לגמול עצום: "הרבה ארבה את זרעך לא ייספר מרוב...הנך הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה' אל עניך".
הגר חוזרת אל ביתו של אברהם, יולדת בן, ואברם קורא לבנו זה בשם ישמעאל. לאחר מכן, זוכה אברם להתגלות הבורא, האומר לו "לא יקרא עוד שמך אברם, כי אם אברהם, כי אב המון גויים נתתיך והפריתי אותך במאוד מאוד ונתתיך לגויים ומלכים ממך יצאו. והקימותי את בריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורותם לברית עולם... ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך אות כל ארץ כנען לאחוזת עולם והייתי להם לאלוהים."
גם את שמה של שרה משנה הבורא משרי לשרה, ומבשר לאברהם "וברכתי אותה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגויים מלכי עמים ממנה יהיו. " אברהם נמלא בספק, כיצד יוולד להם בן בגילם המופלג, והוא מאוד דואג לבנו הקיים, ישמעאל: "ויאמר אברהם אל האלוהים, לו ישמעאל יחיה לפניך". הבורא מרגיע אותו שיהיו לו שני בנים, את שניהם הוא יצטרך למול, את יצחק בגיל 8 ימים, ואת ישמעאל בגיל 13. ולשני הילדים הללו, בניו של אברהם, יש על-פי התורה זכות על הארץ הזו, ארץ כנען. כך כתוב בתורה. כתוב גם על ישמעאל כי הוא יהיה פרא אדם , ידו בכל ויד כל בו, ועל פני כל אחיו ישכון.
אנו רואים כיום שהנבואה הזו מתגשמת - הצד הזה בזרעו של ישמעאל הולך ותופס תאוצה. האיסלאם נוטה להשתלט בכל מדינה אליה הגרו הערבים, והחזון שלהם הוא שהעולם כולו יתאסלם.
הזוהר מסביר את הסכסוך הזה בצורה רוחנית. גם הזוהר אומר כי הערבים יילחמו בבני ישראל, תוך נטיה לכבוש את העולם. אלא שהזוהר מסביר, כי התורה ניתנה לבני ישראל כדי להפיץ אותה ברבים, כדי לגרום לאנשים לפעול על-פי המצוה החשובה מכולן, "ואהבת לרעך כמוך" . אולי התפקיד הזה לא מוצא חן בעיני כמה אנשים , אבל מה לעשות, כך כתוב בתורה, זה התפקיד שלנו, להפיץ את האור לגויים, בבחינת "מציון תצא תורה."
אבל גם בזוהר כתוב שאנו לא נעשה את המלאכה, כי הרבה יותר נוח להמשיך לשנוא מאשר להלחם על המוסר הפנימי שלנו. כל עוד לא נילחם את המלחמה הפנימית, מלחמת היצר הטוב ביצר הרע, תמשיך המלחמה החיצונית. ישמעאל בא לעולם כדי להזכיר לנו שאין אנו עושים את העבודה אותה נשלחנו לעשות.
כאשר נתחיל לעשות את העבודה, ונטהר את לבנו, יפתר הסכסוך, ואז נצטרך למצוא דרכים כיצד לגור עם בני ישמעאל באותה ארץ, על אותה אדמה, ולחיות בשלום על-פי נבואת ישעיהו: "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ".
עד אז אנו חייבים, היהודים והערבים כאחת, לזכור את השורש ממנו יצאנו, בחינת "דע מאין באת ולאן אתה הולך." לזכור שיש לנו אב משותף, שהחזון שלו היה משותף לשני בניו, ליצחק ולישמעאל. הוא אהב את שניהם באותה מידה.
עתה, שלושה ימים לפני ראש השנה, בעיצומם של ימי הסליחות, אין זמן טוב מזה להיזכר בשורש המשותף שלנו, למצוא מה משותף בינינו ולא מה מפריד בינינו, כדי למנוע, חס ושלום, שואה עולמית הרובצת לפתחו של העולם.