מתגוללים על בוגי

יש שינויי כיוון שמקובלים על התקשורת. ישנם שינויי כיוון שאינם מקובלים. כאשר הפך אריאל שרון את פניו וטרף את כל אלו שהצביעו עבורו, את תומכיו שעמדו יחד איתו בקרב מול מתקפת הג'יהאד הפלשתיני, התקבל בתשואות חן-חן על-ידי כל התקשורת. הפיכת תוצאות הבחירות, ביצוע מדיניות של קיצוני השמאל, שקר בוטה לבוחר, כל זה ראוי לתהילה, מכיוון שרק חמור לא משנה את דעתו. לעומת זאת כאשר הרמטכ"ל, אשר ניהל את מלחמת הג'יהאד שנפתחה משטחים מאוכלסי ערבים, מגיע למסקנה שכניעה לטרור מחזקת את הג'יהאד, מיד הוא נבעט החוצה לקול תשואות התקשורת, אל מחוץ לקונצנזוס התקשורתי-פוליטי-משפטי-ביטחוני. עתה, לאחר תקופת צינון ממושכת, לימוד ממושך, ומלחמה שהוכיחה את התזה שלו, חוזר בוגי לארץ ואומר בדיוק את שאמר לפני כן. כניעה לטרור היא רוח גבית לטרור. התעלמות מאיום מפורש מובילה למלחמה בתנאים קשים. הזנחת המילואים מגמדת את כוחו של צה"ל שהוא קודם-כל צבא העם, צבא מילואים. מיד קופצים עליו התקשורת, שר הביטחון ו"קצינים בכירים" עלומי שם אך מקושרי-תקשורת, ומלעיזים: אתה היית שם ולא הכנת את הצבא למלחמה. לתקשורת, שאיננה משנה את דעתה, אך לעולם לא תקרא לעצמה חמור, יש זכרון מאוד סלקטיבי. היא שוכחת מי היה מר ביטחון כאשר בוגי היה רמטכ"ל. אריאל שרון. שר הביטחון? האיש של שרון, שאול מופז, מרמטכ"ל לשר ביטחון בקפיצת הדרך. השר לביטחון-פנים? צחי הנגבי. סגנו של שרון ושותף לכל ההחלטות? אהוד אולמרט. רוצה לומר כל ממשלת המחדל של עכשיו. האם על אלו יפילו את הכשלון? לאאאאא. רק על בוגי, מכיוון שאמר לתקשורת את האמת, ועל זה לא יסולח. מדוע? מכיוון שבוגי מהווה חלופה ברורה לממשלת המחדל. הוא האיש שיכול ללכד את העם לחדש את מסלול הציונות. לכן הוא האויב המסומן של התקשורת המגוננת על הממסד הרקוב מפני ביקורת אמיתית.