כאזרח, גם אני כרבים אחרים מודאג מאוד מהתקפות חסרות הרסן על הרמטכ"ל, דן חלוץ, ומהדרישות הבלתי פוסקות מצד אזרחים, אנשי מילואים, אלופים ב(מיל.) ואפילו גם מצד שרים וחברי כנסת - שיתפטר מתפקידו.
אני מאמין באמונה שלמה, שגם אלה הדורשים את פיטוריו, לא היו מוכנים לעמוד במקומו ובמצבו. אני חש כרבים אחרים אהדה וסימפטיה ליכולתו לעמוד כצוק איתן במצב הלא פשוט שאליו נקלע. סביר להניח שכטייס עמד במצבים לא קלים, אך בטוחני כי לראשונה בחייו ניצב דן חלוץ מול התבטאויות כואבות כאלה.
אנסה לפרט את הסיבות העיקריות מדוע אסור לרמטכ"ל להתפטר:
זה עתה החלה לפעול ועדת וינוגרד. לוועדה ניתנו סמכויות רחבות. מה הטעם לדרוש את התפטרותו של הרמטכ"ל לפני סיום עבודתה של הוועדה ובטרם הגישה דוח ומסקנות? מה יגידו הדורשים את סילוקו של הרמטכ"ל לפני פרסום מסקנותיה, אם הוועדה תזכה אותו מכל אשמה ומכל כשל בניהול המלחמה? החיפזון לדרוש עריפת ראשים לפני שנעשה בדק בית אינו יאה.
לא ראוי, ציבורית ועניינית, לדרוש בפרהסיה את פיטוריו של הרמטכ"ל. הדבר מגביר את התסכול מתוצאות המלחמה בקרב העם, ולא מוסיף לנו כבוד - לא מידידינו ולא מאויבינו. בל נשכח כי היו גם הישגים למלחמה. פיטורי הרמטכ"ל רק יעצימו את ההערכה לנסראללה.
פגיעה בכבוד הרמטכ"ל בפומבי היא לא לכבודנו. דן חלוץ הוא דמות ציבורית וצבאית, מפקד הצבא, ובתור שכזה הוא הרמטכ"ל של כ ו ל נ ו. כרגע אין לנו רמטכ"ל אחר מלבדו. פגיעה חוזרת ונשנית בכבודו היא פגיעה בנו, כעם וכמדינה.
לתוצאות המלחמה אי אפשר לקרוא ניצחון מלא כפי שרצינו, אך בכל אופן המלחמה הניבה למדינת ישראל גם מספר הישגים לא מבוטלים: כחמישה שבועות לאחר הסכם הפסקת האש, הגיעו כוחות צבא לבנון עד לאזור גבול הצפון. דבר שלא חלמנו עליו לפני המלחמה. כוחות צבא לבנון נמצאים לראשונה לאורך הגבול בין ישראל ולבנון.
פרצופו האמיתי של החיזבאללה נחשף, נחשפו גם קשריו ההדוקים עם אירן וסוריה אשר הזינו את המאמץ המלחמתי. עקרונות החלטת מועצת הביטחון כפי שבאות לביטוי בהחלטה מס' 1701 מחזקות את מדינת ישראל. קיים אמברגו על הזרמת חימוש החיזבאללה.
החיזבאללה נחלש פיזית. 600-750 הרוגים, ויותר מכך פצועים. זה מספר לא מבוטל לארגון קטן בהיקפו. הושמד כמעט לחלוטין מערך הרקטות ארוכות הטווח, ומעמדו של הארגון אינו איתן כמקודם. ושאלת הלגיטימיות שלו להישאר ככוח צבאי חמוש בתוך לבנון ולעשות ככל העולה בדעתו מוטלת בספק. למרות חגיגות הניצחון, אין ספק שהארגון ספג מפלה, ואפילו חסן נסראללה מודה בפומבי, שלא היה חוזר על פעולת חטיפת החיילים לו ידע את הצפוי.
ההרס והחורבן שיצר חיל האוויר באזורי הממשל והסטטוס של חיזבאללה, בעיקר באזור הדאחייה, לא כל כך מהר יימחו, ומהווים תזכורת קשה וכואבת ומעיבים על חגיגת הניצחון שלהם.
כל אלה ועוד הם הישגים לא מבוטלים שהושגו על-ידי מי שעמד בראש צבא, ובתור שכזה ניהל את המלחמה - דן חלוץ.
נכון, היו גם משגים וכשלים, ואין להסתירם. אי החזרת החיילים החטופים מהווה לכאורה כשלון. מדברים על כשלים בניהול המלחמה, ימח"ים לא מצוידים, אי אימון מערך השדה ועוד, כל אלה טעונים בדיקה, אך מוגזם להטיל את כל האחריות על הרמטכ"ל דן חלוץ - הוא רק שנה בתפקיד. ומה בנוגע לאחריות הכפופים לו, ותיקים יותר, קודמים בתפקיד והדרג המדיני: שר הביטחון, הממשלה וראש הממשלה? אין ספק שוועדת וינוגרד תבדוק זאת היטב. טוב ויאה שנחכה בסבלנות לממצאיה ולמסקנותיה.
יש לזכור שרב-אלוף דן חלוץ הוא הרמטכ"ל היחיד שכיהן בעת מלחמה, כלומר רמטכ"ל עם ניסיון מעשי של ניהול מלחמה לא פשוטה. כל מי שיחליף אותו יהיה חסר ניסיון. כיום אין קצין ראוי היכול להיכנס לנעליו. המבקשים למנות את האלוף קפלינסקי למשל, טוב אם ימתינו לממצאי ועדת הבדיקה, כי גם הוא הרי היה שותף בכיר בניהול המלחמה.
אם רוצים להביא מישהו מבחוץ, כלומר אלוף במילואים ותיק, גם זה בעייתי, כי מעולם לא נעשה כדבר הזה בצה"ל ויש בעיה ליצור תקדים. לא עשו זאת אפילו לא לאחר מלחמת יום הכיפורים. אפשרות הנוספת, הצנחת אלוף צעיר מקרב אלופי צה"ל שבשירות, שלא ביצע את התפקידים המסורתיים לפני קבלת תפקיד הרמטכ"ל, חסרונות גדולים עוד יותר - בגלל חוסר הניסיון.
ונקודה נוספת, דן חלוץ הוא המתאים יותר להפקת לקחים בצבא מהמלחמה, הן באישיותו, הן בוותק והן בעמידתו מול הקשיים. כמי שהתנסה הן במשגים והן בהישגים במלחמה, הוא המתאים ביותר לטפל בהפקת לקחי המלחמה, כי הוא היה שם - אין חכם כבעל הניסיון. אחר צריך ללמוד זאת מחדש.
לכן על דן חלוץ להתחיל מיד בתחקירים, ללא כל קשר למסקנות ועדת וינוגרד, יהיו אשר יהיו. גם אם יוחלט שעליו ללכת הביתה, יקל עליו להעביר את מקל המנהיגות והמשימות בעבודה שהחל בה.
ואם בכל זאת מהלכי העוינות כלפי דן חלוץ ישאו פרי ויביאו לסילוקו, יהיה זה ניצחון אסטרטגי מהמעלה הראשונה של אירן וסוריה באמצעות שליחם החיזבאללה. זה הרגע שבו כל הערבים יאמרו, מנהיגיהם הם "וולד אל מתין" ואנו אותם נרמוס, כי אותם הם לא יודעים לכבד.
והיה אם יחליט דן חלוץ להתפטר לפני גיבוש מסקנות והמלצות הוועדה נוכח הקריאות נגדו, תהיה זאת אבדה, וספק רב אם נרוויח ממנה. מסיבות אלו עולה שטוב יותר להשאיר את דן חלוץ בתפקידו, לפחות עד לסיום עבודתה של הוועדה - אין לנו רמטכ"ל אחר!