פרישתו של הרבצ"ר וייס מהרבנות הצבאית, היא זמן לחשבון נפש מעמיק, מה גם שהדבר קורה בימים הנוראים, כשאנו חייבים לתת דין וחשבון בפני בורא העולם.
למה נחרב גוש קטיף? למה הוגלו כאלפיים משפחות? למה נחרב עולמם של שמונת אלפים יהודים, אנשים נשים וטף? למה נשרפו עשרות בתי כנסת וישיבות? למה הוקמה מדינת חמאס ואל-קעידא על חורבות בתי ישראל? למה מוזרמים לגבולנו הדרומי כלי נשק, טילים וחומרי נפץ באין מפריע, והם יופנו בבוא העת נגד עם ישראל?
כל זה קרה, מפני שאלפי רבני ישראל בארץ ובעולם לא התאחדו, במלחמה עיקשת ובוטה כנגד מעשי הזוועה של אריאל שרון וחבר מרעיו.
ולמה לא נלחמו הרבנים? מפני שאצל רבים מהם, לבושתנו ולחרפתנו, קדושת ה"מדינה" והכבוד המדומה לממונים מטעמה, גוברים רחמנא ליצלן על סכנת פיקוח נפש של מיליוני יהודים, על קדושת הארץ, ועל ההוראות הברורות של תורת ישראל.
הרב וייס, הפר את צו רבותיו, והתאחד עם מבצעי הגירוש, כשהוא משמש להם עלה תאנה לכיסוי מעשיהם המתועבים. הוא שידר למר שרון, אל תדאג, אנו נעשה עבורך את העבודה השחורה של העברת בית הקברות, אנו נטפל במזוזות ובספרי התורה שבבתי הכנסת, כדי שתוכל אח"כ להרוס אותם בלי בעיות. הם קרצו לו בעיניהם כמי שאומרים: אתה יכול להמשיך בתכנון ההרס והגירוש בלי דאגות.
הרב וייס העז להוציא מקבריהם מתים נוחי עדן, שרבים מהם נהרגו על קידוש השם. הוא אפילו לא התרגש מהמעשה הנורא שאליו גרר עשרות קציני דת, אלא הצטלם עימם מחויך ליד ארונות המתים.
במעשיו, קבע הרב וייס הוראה לפיקודיו - המדינה היא מעל הכל ("איבער אלעס"), כל פשע שיצוו עליו ראשי המדינה, גובר על הוראותיהם של הקב"ה ושל משה רבינו.
עוד קבע הרב וייס במעשיו: כשם שהחיילים אינם צריכים להגן על המדינה, אלא להפך - להלחם נגד יהודים ולעשות את עבודתם של המחבלים בהריסת יישובי ישראל, כך גם הרבנים הצבאיים אינם צריכים לדאוג לענייני הדת שבצבא, לכבוד המת, ולקדושת בתי הכנסת, אלא אדרבה לסייע בביזיון המתים, ובהחרבת בתי כנסת ומוסדות תורה.
על-פי ההלכה, כדי להתקבל בחברה התורנית האזרחית שאליה צונח עתה הרב וייס, חייב הוא לבקש מחילה מן המתים ומן החיים, כדלקמן:
מן המתים: הרמב"ם כותב בהלכות תשובה פרק ב' הלכה יא, שאם מישהו חטא נגד אדם מת, עליו לבקש את סליחת המת באופן כזה: "מביא עשרה בני אדם ומעמידן על קברו, ואומר לפניהם: חטאתי לה' אלוהי ישראל, ולפלוני זה שעשיתי לו כך וכך". הרב וייס חייב לעשות כן על כל קברי המתים שהוא ופקודיו החרידו את מנוחתם.
מן החיים: הרמ"א פוסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן תכ סעיף א: "יש חרם קדמונים באדם המכה לחבירו, וצריכין להתיר לו כדי לצרפו למנין עשרה, ומיד שמקבל עליו לעשות דין מתירין לו". הרב וייס ביחד עם שאר מפקדי הצבא, היכו אלפים מישראל בגופם ובנפשם, וגרמו סכנת נפשות לכל תושבי הארץ. רק אם הם יבואו בפני בית דין, יתחייבו שלא לחזור מעולם על מעשים כגון אלו, ויסכימו לבוא ולהתדיין עם משפחות המגורשים וקרובי המתים, יהיה אפשר להתיר להם את חרם הקדמונים ולצרפם למנין.
וזאת להזכיר, הגירוש הבא הוא כבר בפתח, ואין זה משנה אם הוא יהיה במסגרת ההתכנסות או "מפת הדרכים".
ככל שנשדר תיעוב אמיתי כלפי מי שהיה שותף במעשים הנוראים שלא היה להם אח ורע בהיסטוריה היהודית, כך יש סיכוי ששוב לא יעיזו מפקדים וחיילים להיות שותפים במעשי פשע נוראים כלפי אחיהם, מעשים שמטרתם האמיתית היא אחת בלבד, כדי להציל את ראשי המדינה המושחתים, מבית הכלא.