לרגע לא איבדתי את הצפון בראיית החשוב והרציני לקיומנו על פני כדור הארץ בכלל, ובישראל בפרט: ראש ממשלה שרוב העם אינו סומך עליו לא באופן אישי ולא באופן ניהולו את המדינה. נשיא מדינה שאמור להוות סמל של כבוד אישי וציבורי - הנמצא נמוך מהמקום הנמוך ביותר בעולם - הוא ים המלח, ים המוות. חברי כנסת שנבחרים כל פעם מחדש על-ידי אותם עשוקים, השוכחים חזור ושכוח את מי הם מייצגים - לא לפני שהם נזכרים בחשוב להם באמת... כל בוקר בהביטם במראה. למה להכביר בצרותינו הידועות והמורגשות מידי שנייה - אם הכל ברור וידוע?!
אבל אף אחד לא עושה שום דבר - ואתם יודעים מה? בצדק!!.
אף קופאית בסופר, המרוויחה כ-2000 ש"ח לחודש, בעבודה מפוצלת ומתישה, לא תקום מכיסאה כדי להפגין בירושלים. לא שמישהו שם במשרדי הממשלה והכנסת ישים אליה לב. מי כן? המעביד. הוא כבר יקבל אותה בבואה חזרה לעבודה - עם מכתב הפיטורין!, אז מה תאמר לילדיה הקטנים שלפחות סנדוויץ עם חמאה יש להם בבית?!.
אפילו רואה החשבון המעסיק עשרות עובדים, המרוויח מיליונים לחודש - לא יעזוב משרדו כדי לתקן את העולם בשביתת רעב בירושלים. האם ישתגע להפסיד עוד לקוח שמן שיגיע לקבל שירותיו?! נו באמת?! סיר בשר או סיר מרק - את עובדות החיים לא ייקחו מאיתנו אפילו מיליון מושחתים!!.
לסיום "מילת הפתיחה", אציין עוד רגע של רצינות: ביום ה-02.07.07 התקיים דיון עקרוני ורציני בבית המשפט העליון בירושלים - בעניינו של עבדכם הנאמן. זהו ערעור שהתקבל בבירוקרטיה ארוכה ומסובכת, ועניינו אחד: האם יתכן שמדינה שלמה על כל רשויותיה, רשאית בשנות האלפיים, לנהוג באזרח הגון ומעבר לזה - בלוחם צדק, כאילו והוא מהפושעים הגדולים במדינה? האם יתכן שבמשך יותר מ-30 שנה, אזרח שומר חוק התוקף בשצף קצף כל תחלואי המדינה - יורחק מהחיים באותה מדינה בה לחם את מלחמותיה נגד האויב החיצוני, ונגד עוולות השלטון?! האם יתכן כי הדיקטטורה האפלה הקיימת במדינות העולם השלישי, תיושם באופן קונסיסטנטי גם בישראל - בחשאי ובחסות רשויות אשר כביכול אמונות על שלטון החוק? כל זאת ועוד... בדיון שהמדינה נאלצה לקבל כי יתקיים בבית המשפט העליון במדינת ישראל המציגה עצמה כנאורה ושומרת זכויות ושוויון של כל אזרחיה.
אבל בין לבין, את שפיותי לא איבדתי - ולכן החלטתי לכתוב על "נפילת אסימון" שקרתה לי, כך סתם תוך כדי... במסגרת עבודתי הנוכחית במגע עם קהל רב ורב גוני.
האם ראיתם אי פעם אישה עם שיער שיבה?
אינני מדבר על אישה שתיים שאכן מסתובבות עם שיער שיבה. אני מדבר על מסות, משהו כמו מספר הגברים (חצי מהם... רבע... שמינית?...) עם שיער מלבין.
מי לא מכיר את התופעה של נשים במספרה... רק כדי לצבוע את השיער?. לא סתם החלפת צבע. צביעה. מחיקת מהלך הטבע!! מחיקת הלבן.
רק התחילו מבצבצות ראשוני שערות השיבה - וכבר רצות הנשים לתור במספרה... לסופר פארם לקנייה אישית... או לחברה שיש לה קצת צבע לתיקון האסון הגדול שנפל עליהן.
מבט מהיר על האישה שלפניך בתור, על הנשים המסתובבות בקניון, ובכלל... והנה אין וכמעט לא אחת עם צבע שיער טבעי... חס וחלילה עם ניצני שיערות שיבה.
בכל הקניון, העיר, הכיתה... נשים בלונדיניות, שחורות, שטניות, ושחורות. צבע מלא.
רוב הגברים? בשלהם: עם שיער מלבין, וחלקי שיער מלבין.
נשים? כולן "צעירות ויפות".
מדהים, לא?!
מאמר זה בא למעשה למקד בדיוק נפלא את מרכזו האמיתי של חיינו: לא החשוב חשוב - אלא הטפל... וחשוב שיהיה קשור בעיקר ליופי.