אלפרד שטילר, בן 83, מראשי הקהילה היהודית בווינה ובעברו הרחוק תושב ישראל, קשור לארץ בכל נימי נפשו. כלוחם ה"הגנה" במלחמת השחרור וכאחד מבעלי קונצרן-טקסטיל גדול באוסטריה, שתרם בקביעות למוסדות-ציבור ישראלים, נהג בעבר להגיע ארצה לנופש, לפחות אחת לשנה. אירועי האינתיפאדה ופיגועי התופת של השנים האחרונות קטעו באחת את הנוהג הזה ומזה שבע שנים לא דרכה כף-רגלו על אדמת ישראל.
עכשיו, משנרגעו הרוחות, ביקש שטילר לחזור ולנפוש בארץ, יחד עם בת-זוגו ונכדיו. לצורך כך פנה עוד לפני חודשיים לסוכנות-נסיעות יהודית גדולה, מהוותיקות בווינה, כשהוא מתעניין בנופש באילת בחופשת חג המולד, מה-24 בחודש זה (דצמבר) ועד ה-2 בינואר הקרוב.
אלא שהוא הופתע לשמוע כי לא יוכל להגיע, כבעבר, בטיסה ישירה מווינה לאילת, משום שטיסות ישירות כאלה אינן קיימות עוד משום מדינה. יתר על כן: בסוכנות הנסיעות הוותיקה הובהר לו כי הוא יוכל, אומנם, לטוס לשדה התעופה בן-גוריון, אלא שטיסות ההמשך משם לאילת כבר מלאות עד אפס מקום.
מאוכזב מן המידע הזה כבר שקל שטילר לבטל את ביקורו בארץ ולהמיר אותו בנופש באוסטריה. אלא שברגע האחרון נחלץ לעזרתו קרוב-משפחה המתגורר בארץ והציע להזמין עבורו טיסה מבן-גוריון לאילת באחת מחברות התעופה הפנים-ארציות של ישראל. שטילר נענה בהתלהבות להצעה והוא, יחד עם בני-לוויתו, אמורים לנחות בשדה התעופה בן-גוריון ב-24 בדצמבר, בשעה 15.00, בטיסה של "אוסטריין איירליינס" ולהמשיך, שעתיים מאוחר יותר, בטיסה האחרונה(!) של אותו יום מבן-גוריון לאילת, בחברת "ישראייר".
לצורך כך הוא ייאלץ להזדקק לשרות-היסעים מהטרמינל הראשי לטרמינל הפנים וכל זאת, כמובן, בתנאי שהמטוס מווינה לא יתאחר, שאחרת יצטרך היהודי הקשיש להמשיך ולהטלטל במונית לשדה דב ומשם להגיע, יחד עם פמלייתו, בשעה מאוחרת בערב לאילת. בזבוז זמן לשמו.
ואם לא די בכך, מתברר כי גם מועד החזרה לווינה, ב-2 בינואר, הוא פרובלמטי. שעת ההמראה ב"אוסטריין איירליינס" משדה התעופה בן-גוריון נקבעה ל-16.00, וכדי למנוע הפתעות בלתי נעימות ולא לאחר לטיסה, שקל שטילר להקדים רפואה למכה ולצאת מבעוד מועד מאילת - ארבע שעות קודם לכן. אלא שמתברר כי אליה וקוץ בה: הטיסה היחידה של "ארקיע", באותו יום, מאילת לבן-גוריון, נקבעה לשעה 15.00 ואילו של "ישראייר" מחצית השעה קודם לכן - בשני המקרים מאוחר מדי וסיכון לאחר את הטיסה לווינה. שהרי שעה של טיסה מיעד ליעד לא תאפשר לשטילר להשיג את המטוס מבן-גוריון לווינה. בלית ברירה הוא נאלץ לחזור באותו יום מאילת לשדה דב ומשם במונית לבן-גוריון.
את סיפורו של שטילר ופמלייתו הבאנו כדוגמה אופיינית, אחת מיני רבות לתלאות המזומנות כיום לתיירים מחו"ל, המבקשים לנפוש באילת - יעד התיירות מספר אחת של ישראל. נבצר להבין מדוע חברות התעופה "ישראייר" ו"ארקיע" אינן חושבות על התיירים, מסתפקות בטיסה אחת עד שתיים בין שדות התעופה של בן-גוריון ואילת ומאלצות אותם לבזבז זמן יקר מחופשתם ולהטלטל במונית לשדה דב וממנו.
ואם לא די בכך, בוטל באחרונה, בלחץ חברות התעופה הסדירות, גם הרשיון שהוענק לא מכבר לחברת השכר האירופית "טואי" (המיוצגת בארץ על-ידי "הולידיי טרוול") לטוס מגרמניה, כמו מיעדים נוספים באירופה, לאילת. חלפו, מן הסתם, הימים, שבהם נחתו השבדיות היפהפיות, חדשות לבקרים, לבטן-גב באילת. את הטרור התיירותי הזה צריך להפסיק לאלתר, שהרי אנחנו ניצבים בדקה התשעים, כשיותר ויותר תיירים כבר פוסחים עלינו והכל בשל מדינות שלומיאלית.