כאשר שורות אלה יראו אור

טוב שהסיוט הזה הסתיים. עוד שלושה חודשים כאלה, של מירוץ נגד השעון, ויכול להיות שגם חוק השבות היה בסכנה של מחיקה מספר החוקים. לא שאהרן ברק איננו יהודי גאה בכל מאודו, אבל הרצון להפיס את דעתם של הגויים, גורם לו, לא אחת, לשכוח שמי שמבקש לכלותנו, בתמיכת האירנים, אינו פוזל כל העת לעבר סמכות משפטית-מוסרית עליונה. יצחק רבין אמר פעם, לאחר הסכמי אוסלו, כשביקש לחבבם על המוני הספקנים, שיאסר ערפאת יילחם בטרור "בלי בג"צ ובלי בצלם". בינתיים, מה שקרה, הוא היפוכו של דבר. היהודים אינם מסוגלים להילחם בטרור בגלל בג"צ ובגלל בצלם. דומה, שעוד לא היה בהיסטוריה האנושית אדם שכה הזיק - לא בזדון, אלא, אולי, מתוך נאיביות - לעמו כמו אהרן ברק. פסיקותיו הניאו-ליברליות לא רק מכרסמות ביכולותיו של צה"ל לנצח במלחמה; הן פשוט מסרסות חלקים טובים וראויים בעם היהודי, והופכות את המדינה היהודית לישות כמעט בלתי רלוונטית בארצה-שלה. בשבוע האחרון של שלושת חודשי החסד שניתנים לכל שופט כדי לסיים פסקי דין שבהם החל, הוא עשה זאת בדרך הכי בוטה שרק אפשר: הוא פסל חקיקה של הכנסת שהגבילה את יכולתם של ערבים המתגוררים מעבר ל"קו הירוק" לתבוע בבתי משפט פיצויים ממדינת ישראל. חבריו-השופטים הצטרפו לפסיקתו כמי שכפאם שד, ללא מילה של הסתייגות, להוציא את השופט אשר גרוניס, מתוך רצון, אולי, שלא להביך את מי שהפך את הערכאה העליונה למעין אוליגרכיה רודנית, שמייצרת בעצמה את ממשיכיה, ועושה פלסתר את המשטר הדמוקרטי שהיה שולט פה עד לפני כעשר שנים. קצת קשה להאמין שכל זה קרה בסך הכול מאז אמצע שנות ה-90' של המאה הקודמת - אבל זו עובדה. ביום מן הימים קם עם ישראל בבוקר למציאות חדשה ומצא שכת של משפטנים השתלטה על חייו, טבעה מושגים שלא היו קיימים עד אז - והחלה לרדות בו ללא ריסון אפקטיבי על משוגותיה. בית המחוקקים, הכנסת, אם תרצו, פשוט כרע ברך, כמו במשטרים פיאודליים. והכול שותקים - ואין פוצה פה. למעלה מאלף יהודים קיפחו את חייהם בשנים 2000-2005, ולמעלה משבעת אלפים נפצעו. רבים מהם הפכו נכים קשים. המתנחלים שילמו, יחסית לכוחם המספרי בכלל האוכלוסיה, את המחיר הכבד ביותר. ארגוני הטרור, על שמותיהם השונים, הפעילו אמצעים רבים ומגוונים. רבים מן החברים בהם פעלו מתוך אוכלוסיה אזרחית. אבל את בית המשפט העליון כל אלה לא הצליחו להרשים. כל אימת שנבחר אמצעי שיכול היה, אולי, להפחית את כמות הנפגעים, כמו סיכול ממוקד, למשל, או חקירה נוקבת של השב"כ, אהרן ברק וחבריו נחלצו לעזרת אויביה המרים של המדינה היהודית. צווי הרחקה הם התירו להפעיל - רק כנגד יהודים. הריסת בתים - רק של יהודים. פינוי יישובים - רק אלה שבהם מתגוררים יהודים. אז יכול להיות שהפסיקות 'הנאורות' הללו התקבלו יפה מאוד בחו"ל - אבל לעם היהודי הם הזיקו. ואם כיום נמצא צה"ל היכן שהוא נמצא, קצוץ כנפיים, מבולבל, בעיקר נפשית, אין לכולנו אלא להודות לאקטיביזם הדורסני שצמח פרא בערוגות של בית המשפט העליון. שם נמצאים, כך מבקשים לשכנע אותנו, כל 'אבירי שלטון החוק', כל החוכמה וכל התבונה - וכל השכל הישר. אין דבר ששופטיו אינם מבינים בו; חבורה של יחידי סגולה שהגיעו לאן שהם הגיעו בזכות השקפת עולם שתאמה את זו של מנהיגם הרוחני. הגורו החילוני שרואה בחזונו מדינה חילונית, פלורליסטית, לא-יהודית במהותה, רחוקה ת"ק פרסה מחזונם של מקימיה. אילו רק היו נותנים לו, לאהרן ברק, חזקה עליו שהיה מבטל עוד כמה חוקים - ואולי גם קובע שמגילת העצמאות, המדברת על הקמת ביתו הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל, צריכה למצוא את עצמה בפח האשפה. אילו רק היו נותנים לו עוד כמה חודשים בתפקיד...