המחשב שבו העובד משתמש למטרות עבודה, משמש לעיתים מזומנות גם למטרות פרטיות, כגון: שליחת הודעות פנימיות וחיצוניות למקום העבודה באמצעות הדואר האלקטרוני, גלישה באינטרנט ועוד. על פניו, כל אותן פעולות אמורות לחסות תחת הגנת הפרטיות.
למעביד ישנו אינטרס ברור בפיקוח אחר פעולותיהם של עובדיו. עובדים הגולשים זמן רב באינטרנט במקום לבצע את מלאכתם, מפירים את האמון שניתן בהם ויתרה מכך את ההסכם שנכרת עמם בעת העסקתם. אינטרס נוסף קשור לאחריות השילוחית של מעביד למעשי עובדיו. היות שקיימת אחריות כזו, המעביד ירצה לגלות ולטפל בהתאם בעובד המבצע פעולה בלתי חוקית ממקום עבודתו או בעובד המשתמש בכלים שהמעביד מסר לידיו למטרות אחרות.
בארה"ב כבר נדרשו לסוגייה בשורה של פסקי דין. לדוגמא באחד מפסקי הדין נקבע כי על מעביד האוחז במידע, שעובדיו עוסקים בפעילות אשר עלולה להטריד אחרים בפורומים באינטרנט, לנקוט באמצעים שיסכלו את הפעולות האסורות של עובדיו. שם דובר על עובדת של חברת התעופה קונטיננטל, שזכתה בעבר בתביעה בגין הטרדה מינית, ואשר זכתה בפיצוי כספי נוסף, בגין הערות משפילות אשר הועלו על-ידי עובדי החברה בפורומים באינטרנט.
בנוסף, המחוקק והרשות השופטת בארה"ב נותנים דעתם לסוגיית הפרטיות במשרד המקוון על-ידי שימוש בתיקון הרביעי לחוקה האמריקנית במקרים של חדירה לתחום הפרט במקום העבודה. זאת למרות שהתיקון הרביעי אינו מתייחס באופן ספציפי לפרטיות העובד במקום עבודתו.
הבעיה הינה בקונפליקט הנוצר בין הצורך מחד, בפיקוח על פעולות העובדים וכפועל יוצא, הצורך לבחון את המידע שהעובדים מקבלים ו/או מוציאים בתחום העבודה, ומנגד, הפגיעה הפוטנציאלית בפרטיות עובדיו, כתוצאה מפעולות אלו.
הפיקוח על פעולות העובד פותח בפני המעביד צוהר חדש לנפשו, מחשבתו ורצונו של העובד. צוהר, שלא רק שהינו בבחינת פגיעה בפרטיות, אלא גם צוהר שללא ההתפתחות הטכנולוגית הזו ספק אם היה נפתח בפניו.
בישראל פרטיותו של העובד מעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. סעיף 7 לחוק קובע כי: "כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו" וכי "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו" ועוד כי "אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו" וכן כי "אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו".
אם מתייחסים למחשב כאל חלק ממוחו של האדם, על המעביד להתייחס להוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו כברירת מחדל, ככל שהדבר נוגע למעקב אחר עובדיו.
בנוסף, על המעביד להתמודד עם תנאי חוק האזנת סתר, התשל"ט-1979 החולשים על חוקיות ניטור ותפיסת מידע. החוק חל גם על תקשורת בין מחשבים ולפיכך "האזנה" של המעביד לדואר אלקטרוני ולכל מידע אחר שמתקבל ו/או יוצא ממחשבו של העובד, ולא על-פי הנחיות החוק מהווה מעשה בלתי חוקי.
אין ספק כי מדובר בבעיה סבוכה, שבבסיסה קונפליקט בין האינטרס של המעביד, לשליטה על המתרחש בתחומו ומתוך תחומו החוצה - הלגיטימי לכל הדעות, ובין זכותו של העובד - זכות יסוד, לפרטיות. אין ספק שלא נוכל להסתפק בחקיקה כללית, כחקיקת היסוד לעניין זה, כפי שקורה כעת. נראה כי המחוקק יידרש לסוגייה זו ככל שיחלפו הימים, וישתרשו החידושים הטכנולוגיים במקומות העבודה, באופן זה שיצטרך להתוות במסגרת חקיקתית כללים ברורים, באשר לאסור ולמותר למעביד ולעובד במקום העבודה.