התערוכה "פריז-תל אביב" תפתח ב-06.01.2007 בגלריה ארבל. התערוכה נערכת ע"י אלי מסר, בנו של הצייר, דוד מסר, כהוקרה לזכרו.
מסר חושב ומרגיש שלעבודותיו של אביו יש ערך אמנותי, ושהן חלק ברצף ההתפתחות האמנותית. ואכן, דוד מסר הוא בן דורם של מספר אמנים ישראלים ידועים וחשובים, כמו: כהנא, שטרייכמן, אליהו גת, הולצמן, לאה ניקל ואחרים.
הסטודיו הראשון של דוד היה בחדר של בנו. ריח הטרפנטין וצבעי השמן היו חלק מחיי הילד, שאביו קנה לו קופסת צבעים בגיל שש, והתאכזב למראה שרבוטיו על הדף. מאותו היום ואילך צייר דוד בעצמו ולא חדל עד יום מותו בשנת 1999.
דוד מסר עלה מפולין בגיל צעיר אחרי שנפרד מהוריו וממשפחתו. הוא חי בקיבוץ, עבר אחר-כך לתל אביב, התנדב לצבא הבריטי, היה בהגנה, והקים משפחה. משפחתו המקורית נספתה כולה בשואה. דוד עזב את ביתו ואת משפחתו כשהיה בנו שתים עשרה. הוא עבר לפריז והילד נשאר עם אמו בתל-אביו. למרות הריחוק הגיאוגרפי סיפר לי אלי, כי הייתה ביניהם קרבה רגשית ורעיונית גדולה.
דוד חיפש דרך לביטוי עולמו הפנימי, האישי, ומצא אותה בציור. הבד הלבן סימל בעיניו התנערות מהכול והתחלות חדשות. בכל שנות עבודתו התקיים מציור, הציג בתערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי העולם, וזכה לביקורות חיוביות ומעודדות.
לסטודיו שלו קרא: "הקתדראלה שלי". בעבודותיו הוא אקספרסיוניסט - צבעוניותו מדהימה, והוא מושפע מהזרם האקספרסיוניסטי הגרמני. עבודותיו הרבות בשמן וגואש פזורות אצל אספנים, ובגלריות חשובות בעולם, גם אצל חבריו האמנים, שהרבו לבקרו בסטודיו הצנוע שלו בפריז. דוד מסר אמר:"מי שברשותו תמונה שציירתי, הוא שותפי".
בנו אלי, מרגיש היום, כי הוא עומד בפני החייאת עבודותיו של אביו, וחשיפתם בפני קהלים שלא הכירוהו. ילדים מנציחים את הוריהם בדרכים שונות. במקרה של אלי מסר, אמנות קרובה ללבו
ולא בכדי הלך ללמוד עיצוב תעשייתי, מקצוע המשלב אמנות וטכנולוגיה.
האב נפטר לפני שבע שנים, לאחר שלקה בשבץ מוחי. עד אז היה אדם יוצר, דינאמי יותר מכפי גילו. את שנותיו האחרונות עשה בארץ. היו אלה שנים לא קלות עבורו ועבור בנו אלי, שטיפל בו במסירות ודאג לכל מחסורו.
עם פתיחת התערוכה, מרגיש אלי כי בגיל שש הדליק את הניצוץ ובגיל שישים הוא מנסה להצית אותו מחדש.