הויכוח על מספר האסירים המחבלים שישוחררו בתמורה לשחרורם של חיילינו החטופים הוא ויכוח עקר ואינו מקדם שום מטרה. זאת ועוד, מה ההבדל אם ישוחררו 457 מחבלים או 1,893 מחבלים? אם הכוונה להרתיע מפני חטיפות עתידיות, כל מספר מעורר גיחו ונשמע כמו בדיחה עגומה. גם אם ישוחררו שלושה מחבלים בלבד תמורת החטופים, מחבל כנגד חטוף, ייפגע כושר ההרתעה.
על-כן אסור לשחרר אפילו מחבל אחד בתמורה לחיילים החטופים. את שחרור החטופים יש לתבוע במפגיע, לגייס את כל העולם, ואם צריך אזי אפילו להכריז מלחמת חורמה עד לפדיונם מידי שוביהם בכל דרך ובכל מחיר. אין ואסור שתהיה תמורה לגלעד שליט, אלדד רגב ואהוד גולדווסר. אמנם ציוו אותנו חז"לינו כי "אין פודין את השבויין יָתֵר על כדי דְּמיהן מפני תיקון הָעוֹלָם", אבל אין מדובר כאן בִּשבויים אלא בחטופים. אין ואסור שיהיה להם מחיר!
אפשר לנסות לנהל משא ומתן, גלוי וחשאי, בכל הדרכים המוכרות ובכל דרכי הרעיונות המבריקים שיצוצו, חובה עלינו לגייס כל תמיכה אפשרית מכל רחבי העולם, להוביל מסע שיכנוע בכל המדינות במטרה להטיל סנקציות חריפות על החוטפים ועל נותני החסות לחוטפים, למנוע הזרמת כספים, להכביד את עוּלָם עד שיכריזו בקול גדול ומלא תחנונים "רוצים אנחנו!".
אם כל נסיונות ההידברות יעלו חרס וגם הרחשושים והלחשושים בחדרי חדרים, הרחק מעין-רואים, לא יועילו, יש לצאת למלחמה איומה ונוראה שתוצאותיה יבהירו באורח חד-משמעי שמדינת-ישראל לא תסכין יותר ולעד עם חטיפות של יהודים. גם במחיר כבד מאוד מאוד! יֵדעו כל הזוממים לעתיד לבוא לאיזו תוצאה לצפות ויעשו את חשבון הנפש שלהם. אנחנו חיים בזירה של קרב מתמש עם אויב שאין לו כללי מלחמה. הם מכירים כל נקודת תורפה שלנו החשוּפה לִפגיעה, לא השכלנו להסתיר, ועל-כן, מעכשיו כל פגיעה בנו מחייבת תגובה הולמת תרתי משמע. הרבה למעלה משערה.
בלי כל קשר לכל האמור לעיל, תיטיב מדינת-ישראל אם תפתח את שערי בתי הכלא לרווחה ותשלח לכל הרוחות את כל המחבלים הכלואים בישראל. כולם כולם. עם או בלי דם על הידיים, עם זקן ובלי שפם ולהיפך. מדינת ישראל אינה צריכה לחשוש משיבתם לחיק חבריהם המבקשים את נפשנו, בין כך ובין כך הם מפקדים בחופשיות רבה על כנופיותיהם מתוככי חומות בתי הסוהר. השמירה עליהם, הטיפול בהם, התנאים והמזון שהם צורכים, עולים לנו מיליארדים בהם נוכל לשכלל את המאבק בהם ביתר יעילות.
מבחינת מדינת-ישראל, אין באחזקת המחבלים הללו כל ערך. אין הם מהווים שום ערובה בעבורנו, נהפוך הוא! נזקם רב מתועלתם. לא די להם להיות תמורה לחטופים, הם הרבה יותר חכמים ויותר נחושים, הם עול כבד על כתפינו ואפשר להאכיל הרבה רעבים אצלנו במקומם. אנחנו בתמימותנו, אם לא בטִפשותנו, שומרים על ביטחונם המלא, דואגים לבריאותם כמו סבתא דאגנית והם רק מתחזקים והולכים. כל יוצא כלא בישראל זוכה לעֶמדה בכירה ברשות הפלשתינית וחלק מהם היו למיניסטרים. אדרבא, יצאו ויעמדו על נפשם, ראו מה קורה בעזה.