שעה וחצי טיסה מפלורידה ואתם בגן-עדן ספרדי בנוסח החלום האמריקני. אקלים של קיץ בכל השנה, חופים מקסימים עם חולות של זהב ומים צלולים כבדולח. נופים משכרים, אתרים היסטוריים מרתקים ומחירים אטרקטיביים.
את טעמו של האי פורטו-ריקו חשנו עוד באוויר, שעה קלה לאחר שהמראנו לשם מאורלנדו שבפלורידה. הדיילת, כושית-מולאטית יפהפיה, ניצבה מעלינו והושיטה לנו פינה-קולאדה מלוא הכוס. טעמה העדין והמשובח היה רחוק מלהזכיר את הנוזל הלבנבן והשמנוני שלו הורגלנו בעבר.
את סוד הכנתו של המשקה הפורטו-ריקני הלאומי ניאותה הדיילת, ילידת האי, לגלות לנו רק לאחר הפצרות חוזרות ונשנות. מסתבר שאת הפינה-קולאדה המקורית, נוסח פורטו-ריקו, מכינים מתערובת של רום, מיץ אננס וחלב-קוקוס, ובשום פנים ואופן לא מחלב רגיל - התחליף המקובל, שלגמנו בהזדמנויות קודמות בארץ, באירופה ובארה"ב, והמוזיל לאין שיעור את מחירו של המשקה. המוני תיירים מכל רחבי העולם פוקדים כיום את האי האקזוטי הזה בכל עונות השנה. רק הישראלים, משום מה, לא גילו עדיין בהמוניהם את פורטו-ריקו - גן-עדן אמיתי, הנמצא מרחק שעה וחצי טיסה מפלורידה.
ואולי, עצם שמו של האי כבר אומר הכל. פורטו-ריקו - בספרדית: "נמל עשיר". כך כונה בקריאת התפעלות על-ידי יורד הים, פנס דה ליאון, כאשר עגן באי, ב-12 באוגוסט 1508 - 15 שנה לאחר שנתגלה, לראשונה, על-ידי כריסטופר קולומבוס, בחצייה הדרומי של קשת האיים הסוגרים על הים הקריבי.
תהילתה הרבה של פורטו-ריקו באה לה בעיקר בזכות מירבצי הזהב העצומים, שנתגלו בה על-ידי הכובשים הספרדים, שהיו מתיישביה הראשונים. הספרדים גם היו אלה שהעבירו את המתכת הזהובה ואת האבנים היקרות שהפיקו ממנה לארצות שמעבר לים בכסף מלא, תוך שהם מהווים בכך מטרה קבועה לשודדי-ים, בני לאומים שונים. משנדלדלו אוצרות הזהב, נמצאו תחליפים, כמו מטעי הסוכר, הטבק והקפה, שהיו מקורות-הכנסה חדשים למתיישבים.
במרוצת השנים עברה פורטו-ריקו מיד ליד. אחרי הספרדים שלטו בה, לסירוגין, הבריטים והאמריקנים, עד שבשנת 1900 הוקמה בה ממשלה עצמאית, בחסות ארה"ב. בשנת 1917 זכו שלושת מיליוני תושבי האי לאוטונומיה והפכו לאזרחי ארה"ב. 35 שנה מאוחר יותר, בשנת 1952, הפכה פורטו-ריקו לחלק מארה"ב. מאז הונהג באי המטבע האמריקני ומוסדות הציבור, כמו בתי המלון, הם ברובם אמריקניים. אבל המנטליות של התושבים נותרה ספרדית מעיקרה, וזוהי גם שפתה הרשמית של המדינה.
אחרי הכובשים ושודדי הים, גילו את פורטו-ריקו התיירים. אלה נוהרים כיום אל האי, מכל קצווי העולם, בכל עונות השנה. רק הישראלים, כאמור, עדיין לא גילו בהמוניהם את האי, המצוי בקשר אווירי מצויין עם ארה"ב ובכנות - ההפסד כולו שלהם.
פנינת הכתר של פורטו-ריקו היא בירתה, סן חואן, מזיגה מעניינת של ישן וחדש
פורטו-ריקו מציעה לתיירים אקלים נוח, של קיץ כל השנה - חופים מקסימים, עם חולות של זהב ומים צלולים כבדולח; נופים משכרים, אתרים היסטוריים מעניינים ומחירים אטרקטיביים וזולים.
פנינת הכתר של פורטו-ריקו היא בירתה - סן חואן, שהיא מזיגה מעניינת של ישן וחדש: בתים עתיקים מול גורדי-שחקים חדישים, מצודות עתיקות מול בתי-מלון מודרניים.
אתרי התיירות האטרקטיביים מרוכזים כולם בעיר העתיקה, שנוסדה לפני כ-500 שנה. בעיר המבוצרת עומדת עדיין על תילה החומה הגדולה, בעלת הסיגנון הספרדי, שהוקמה בשנת 1630, להגן על העיר מפני פולשים מבחוץ. מרשימה לא פחות מצודת אל-מורו, החולשת על העיר מגובה של 455 מטר. המצודה, שהוקמה בשנת 1539, משמשת כיום אתר-עליה לרגל לתיירים רבים. אתר מבוצר נוסף השווה ביקור: פורט סן-קריסטובל - מבצר שנותר על תילו משנת 1766 ובו מערכת שלמה של מנהרות ומעברים תת-קרקעיים, מוגנים בחומות.
לא להחמיץ גם את כנסיית סן-חוזה - הכנסייה העתיקה ביותר בחצי הכדור המערבי - בעלת הסגנון הגותי, ולידה מנזר סנטו-דומינגו, מאותה תקופה, בסיגנון קולוניאלי-ספרדי. מנזר נוסף - אל-קובנטו - מרשים ביופיו. המנזר הכרמליתי, משנת 1651, בולט בקימוריו הרבים, בקשתותיו, בכלונסאות העץ התומכות בקירותיו וברצפות החימר האדומות שלו. היום משמש המנזר כמלון זול התעריפיו ואטרקטיבי במיוחד למי שמבקש לחוש את אווירת הימים ההם. נופך לאווירה זו מוסיפים הרהיטים העתיקים ושטיחי הקיר היפהפיים הממלאים את כותלי הבית. בחצר המלון-המנזר יש גם פאטיו ובריכת-שחייה, העומדים לרשות האורחים.
מבין המוזיאונים של העיר העתיקה מומלצים במיוחד שניים: אחד ישן והשני חדש. הישן הוא המוזיאון הדומיניקני, ששימש בעבר הרחוק מקום-מיקלט ומסתור לנשים ולילדים, שנמלטו מאימת האינדיאנים הקריביים. מאוחר יותר הפך המקום לבסיס-פיקוד לצבא ארה"ב, ואילו כיום הוא משמש כמוזיאון לכל דבר, כאשר בין כתליו מצוי אוסף מרשים של תמונות, מיסמכים, כלים ואיביזרים פולקלוריסטיים.
המוזיאון החדש, הנושא את שמו של פאבלו קאזאלס, נפתח לפני שנים אחדות. חובבי המוזיקה של הצ'לן הנודע, וגם מי שלא בדיוק מכירים את יצירותיו, יוכלו למצוא כאן תצוגה מעניינת מיצירותיו וכליו של האמן, בהם גם הצ'לו המפורסם שלו, ויוכלו להאזין לקלטות מפסטיבל פאבלו קאזאלס, המתקיים מדי שנה בפורטו-ריקו, שם נהג הצ'לן לבלות את שנות-חייו האחרונות.
העיר העתיקה של סאן-חואן גדושה בחנויות ובוטיקים, המהווים מוקד-משיכה לתיירים. רחובות הקנייה המרכזיים הם פורטלצ'ה וסן-פרנסיסקו. כדאי לרכוש בהם אריגים מלאכת-יד, סלי-נצרים קלועים, כלים מחרסינה, תמונות אמנותיות ותכשיטים, הנמכרים כאן במחירים מפתים.
לאחר טיול רגלי בסימטאות הצרות והציוריות של העיר, כדאי לפקוד את אחת ממסעדותיה העממיות ולטעום מטעמו של המטבח הפורטו-ריקני אנין הטעם. מבין המאכלים האופייניים ניסינו להרכיב מניין מקובל: מנה ראשונה - טוסטונוס - מרק-שעועית שחורה; מנה עיקרית - אסופאו, שהוא סוג של אורז, מבושל בעוף ובתבלינים. לחלופין, אפשר לקבל פסקדו - דג טרי מבושל, נוסח המקום, וכמנה אחרונה - פודינג, שהוא מרקחת מופלאה של אננס, פאפאיה ומנגו. את כל אלה מומלץ לשטוף בכוסית רום נקי - שפורטו-ריקו היא יצירתו הגדולה בעולם - או בפינה-קולאדה מן המקור.
בעיר החדשה, שאין בה אתרי ביקור מעניינים במיוחד, ממוקמים מרכזי המסחר והעסקים. בתי המלון המפוארים והחנויות היוקרתיות לאופנה ולתכשיטים מצויים באזור קונדדו, שלו נושקים גם המיפרץ וחוף הים, המושך אליו בכל עונות השנה, המוני תיירים, שאינם מוכנים לוותר על חולות הזהב והמים הצלולים כראי.
בעוד סן-חואן העתיקה שוקקת-חיים בשעות היום - סן-חואן החדשה היא עיר תוססת בשעות הלילה. את בתי הקפה, הבארים ובתי ההימורים גודשים התיירים, עד לשעות הקטנות, כשהם נהנים ממופעי פלמנגו מרהיבים, מהופעות נוסח לא-וגאס והוליווד ומהימורים, חופשי-חופשי, ליד שולחנות בתי הקזינו, כשהם לוגמים רום ופינה-קולאדה.
אטרקציה מהממת מזומנת במרחק של שעת נסיעה במכונית מסן-חואן: יער הגשם. זהו היער הטרופי היחיד בארה"ב, והוא משתרע על שטח של 225 אלף דונם. בעיר, המשמש כפארק לאומי - פרחים ועצים טרופיים מרהיבים ביופיים, כמו גם ציפורים אקזוטיות וצבעוניות. חווייה שאסור להחמיצה.
אז אם הזדמנתם לארה"ב, שימרו בתוכנית זמן גם לפורטו-ריקו. מאוכזבים, מה שבטוח, לא תצאו משם.