היועץ המשפטי לממשלה וּפרקליטות המדינה בוחנים אפשרות העמדתה לדין של חברת הכנסת אסתרינה טרטמן באשמת הסתה לגזענות שהיא עבירה פלילית. ח"כ טרטמן העיזה לומר דבר שהרבה יהודים חוששים להגיד בפומבי מחשש שיבולע להם. היא טוענת שמינוי שר ערבי הוא "התבוללות והורדת גרזן על הציונות", ועוד הוסיפה והחציפה פנים לאמור: "אנחנו צריכים לבער את הנגע הרע מקרבנו. בעזרת השם, הקב"ה יהיה בעזרנו".
בהתגוללות עליה של מתנגדיה יש יותר משמץ של התחסדות וּצביעות, אם לא פגיעה של ממש בתפקידה כמייצגת שכבה רחבה באוכלוסיה הישראלית שבחרה בה להביע את עמדותיהם. שהרי מהו חופש הביטוי, אם לא לומר דברים קשים ומקוממים? מה הטעם לקיומו של החופש המפוקפק הזה אם אדם, לא כל שכן חבר-כנסת, מנוע מלהביע עמדה ואפילו עמדה קיצונית בעיני כל "הנאורים"? חופש הביטוי לא נועד לסבר את כל האוזניים! הוא איננו כלי נגינה מנעים זמירות! חופש הביטוי מרשה לנסר בחלל האויר רעש והמולה מחרישי אוזניים ולגרום זעזועים וטלטלות. בשביל זה יש חופש ביטוי.
יש אינפלציה בלי כל פרופורציה בשימוש המילה "הסתה". כל דבר שאינו נעים לשומעים מסוימים מוכרז מיד כהסתה. אם חס וחלילה אטען שמינוי נשיא ערבי למדינת-ישראל הוא גזר-דין כרת למדינתו של העם היהודי, או אם ימונה ראש ממשלה ערבי - אזי כדאי ליהודים לארוז את הפקלאות ולשוב לבויבריק, יהופיץ וקזבלנקה. או אם אשתגע לגמרי ואומר בראש חוצות שמינוי של ראש שב"כ ערבי או רמטכ"ל ערבי הוא הוצאה להורג של המפעל הציוני בגיליוטינה, חבל תליה וכיתת-יורים בצוותא חדא, לאיזה עונש אני צפוי? הרי אנחנו מדינה דמוקרטית בה אמור להיות שיוויון גמור בין כל אזרחיה.
"בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים [...] אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל". כך הכריז דוד בן-גוריון במושב מועצת המדינה הזמנית בה' באייר התשח'. מדינה יהודית. בפירוש! איפה היתה פרקליטות המדינה? מי היה היועץ המשפטי? כל חברי מועצת המדינה הזמנית הללו חתמו על הקמתה של מדינה גִּזענית במהותה, בה יש יתרון ליהודים מכל קצוות תבל על פני כל אדם אחר. האזרחות הישראלית מוענקת באופן אוטומטי לכל יהודי הרוצה בכך, ואותה אזרחות נמנעת מאנשים טובי לב הרוצים לחיות בארץ הזאת. מדוע?
בדרך זו, לא ירחק היום ומדינת ישראל תהפוך למדינת כל אזרחיה, כלומר מדינה פלשתינית. השפה הרשמית תהיה ערבית, ההמנון והדגל יוחלפו בהצבעה דמוקרטית, כמו גם שמה של המדינה שכבר לא תהיה יהודית ואולי אף פעם לא היתה. מה כל-כך נורא? מובטח ליהודים עתיד וורוד וירקרק אם רק יוותרו על הדרישה הלא הגיונית להתעקש על בית לאומי לעם היהודי.