גורלה של בת שבע לויה נחרץ עוד בטרם נולדה. בהיותה ברחם אמה, אובחן כי הרחם היא בעלת מום הקרוי רחם דו קרני. האם הושמה במעקב היריון בבית החולים בילינסון. במהלך המעקב לא הוצעה לאם קשירת צוואר הרחם. כנראה טעות.
בסופו של ההיריון, נולדה לויה עם שיתוק מוחין ספסטי, עם שיתוק קשה ביותר בארבעת הגפים, עם הפרעות נפשיות קשות ועם פיגור שכלי. לויה היא כיום בת 41. רמתה השכלית מתאימה לילד בן 6.
לעומת לויה, גורלו של פרופ' אוהל גונן שפר עליו. הוא אחד מבכירי הגניקולוגים בארץ. הוא משמש מנהל מחלקת נשים ויולדות בבית החולים בני ציון (רוטשילד) בחיפה. הוא פרופסור חבר קליני בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה. הוא נבחר על-ידי עיתון מעריב לאחד הגינקולוגים המובילים בתחומם בסוף שנת 2006. הוא ממונה על-ידי קופת החולים הכללית ועל-ידי מוסדות רפואיים אחרים לשמש מומחה מטעמם בבתי משפט כנגד נפגעי רשלנות.
מה מבדיל בין פרופ' אוהל גונן לבין בת שבע לויה? חסד אלוהים. להבדיל ממנה, הוא זכה למלוא חסדו של בורא עולם, לפחות מחינת יכולותיו. מה עניינו של פרופ' גונן בבת שבע לויה? מייד נראה.
לויה פנתה, כמובן לא באופן אישי, אלא בעזרת המטפלים בה, לבית המשפט המחוזי בחיפה. לויה דרשה כי קופת החולים הכללית תכיר ברשלנות רופאיה ותשא בכל עלויות הטיפול, הסיעוד והפיצויים שהיא זקוקה להם במצבה הקשה. את תביעתה סמכה לויה על חוות דעתו של פרופ' יהודה שפירא, מנהל המרכז לנוירופדיאטריה של בית החולים הדסה. קופת החולים הכחישה כמובן את כל טענותיה של לויה. גם היא נסמכה על חוות דעת משלה.
השופטת רעיה חפרי וינוגרדוב, התקשתה להכריע בין חוות הדעת. "לאור השוני בין חוות הדעת נראה לי שיש מקום למינוי מומחים מטעם בית המשפט". כך קבעה השופטת חפרי וינוגרדוב ומינתה את פרופ' אוהל גונן, כמומחה רפואי מטעמה שיעזור לה להכריע בשאלה אם אכן בית החולים בילינסון התרשל בטיפול כלפי האם ואם קיים קשר סיבתי בין התרשלות זו לבין מצבה של לויה.
פרופ' גונן שייך לאותה קבוצת רופאים שאנו עורכי הדין קוראים להם "פרו נתבעים", נזעק בא כוחה של לויה והגיש בקשה לבית המשפט להחליף אותו. כיאה וכיאות למומחה פרו נתבעים, כבר שימש פרופ' גונן, כמומחה "מטעם" קופת החולים בלפחות 3 תיקים. בחמישה תיקים אחרים, שימש פרופ' גונן מומחה מטעם מוסדות רפואיים בתביעות שנפגעי רשלנות רפואית הגישו נגדם.
לא ראוי, המשיך והטעים עורך הדין, כי פרופ' גונן ישמש מומחה אובייקטיבי מטעם בית המשפט. "כי אינו כזה". החלפת המומחה דרושה ולו רק "מהטעם של מראית עין". דברים כדרבנות. ניתן היה לצפות, כי הקופה המעוניינת להסיר את כתם הרשלנות מעל רופאיה, תצטרף לבקשה כי המומחה האובייקטיבי יהיה מומחה שמעולם לא מונה על ידה. לפחות כדי למנוע לזות שפתיים. כדי שלא יאמרו עליה כי עצם התנגדותה להחלפת המומחה מעידה על כך שקופת החולים סבורה כי פרופ' גונן יביט על רופאיה בעיניים מבינות מדי.
אולם קופת החולים התנגדה לבקשת ההחלפה וגם השופטת חפרי וינוגרדוב סברה כי אין פגם במינויו של פרופ' גונן: "מספר התיקים שמצא עורך דינה של לויה אינו רב והוא משתרע על פני מספר שנים ואינו מצדיק את המסקנה כי מדובר במומחה של נתבעים". החלפת מומחה שמונה, הבהירה השופטת, גורמת לזילות מעמד המומחה ופוגעת בו שלא לצורך. מומחה בית המשפט הוא זרועו הארוכה של בית המשפט. חזקה עליו שיהיה בעל האובייקטיביות והמקצועיות הנחוצות לשם מילוי תפקידו.
משכך, פסקה השופטת, יוכל המומחה פרופ' גונן, להמשיך בתפקידו כמומחה ביהמ"ש. לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי, גילה עורך דינה של לויה עוד שלושה מקרים בהם שימש פרופ' גונן כמומחה מטעמה של קופת החולים.
עם נתונים נוספים אלה פנה לבית המשפט העליון. המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין, לא התרשם משלושת המקרים הנוספים שנמצאו. השופט ריבלין חזר על המנטרה, לפיה חזקה על מומחה מטעם בית המשפט, "כי ינהג באופן מקצועי, ויעשה מלאכתו נאמנה". בכדי לפסול מומחה שמונה מטעם בית המשפט צריך שיתקיים חשש ממשי לכך שזכויות אחד מבעלי הדין תפגענה עקב הקירבה בין המומחה לבעל הדין השני.
בנסיבות העניין, פסק השופט ריבלין, מבלי לנמק יותר מדי למה ומדוע, "לא מצאנו כי התגבש חשש ממשי למשוא פנים מצדו של המומחה". לויה אף חויבה בתשלום 5,000 ש"חעבור שכר טירחת עורכי דינה של קופת החולים.
בשולי הדברים אנו מבקשים להעלות מספר שאלות נוגות
ניתן להבין את קופת החולים אשר נלחמת עד בית המשפט העליון להשארתו של פרופ' גונן. קופת החולים סבורה כי אצלו סיכוייה גדולים יותר.
אבל מה האינטרס של פרופ' אוהל גונן לעזוב למספר שעות את תפקידו הקדוש כמרפא חולים ולקבל על עצמו מינוי מעין שיפוטי, להכריע בין צדדים, כשלאחד מהם אין בו אמון? השכר? אדם בעל יושרה פנימית היה אומר, אני מודה על האמון שבית המשפט הנכבד נתן בי, אבל מרגע שאחד הצדדים לא מאמין בי, אני מעדיף לחזור לעיסוקי כרופא.
גם את נקודת המבט של בתי המשפט קשה להבין. בית המשפט מגונן על המומחה תוך שהוא מעלה את החשש כי החלפתו תגרום "לזילות מעמד המומחה ופגיעה בו שלא לצורך". אולם מה לגבי מעמדו של בית המשפט כאשר הוא נעזר במומחה שלאחד מבעלי הדין אין בו אמון.
אנו סבורים כי דווקא מינוי שכזה גורם לזילות במעמד המומחה וגם לפגיעה באמון הציבור במערכת בתי המשפט. כפי שהראינו לא אחת, גישתו והשקפתו של המומחה, מכריעים ברוב המקרים את גורל המשפט. אפילו יותר מגישתו והשקפתו של השופט היושב בדין. אולם בסופו של דבר, מי שחותם ולוקח אחריות על פסק הדין הוא השופט. האם לא ראוי כי שופטינו ייקחו להם לעזר מומחה ששני הצדדים להתדיינות מאמינים בו? האם פרופ' אוהל גונן הוא באמת המומחה היחיד המסוגל לעזור לבית המשפט להגיע לחקר האמת?
האם בנסיבות כל כך קשות כמו אלה של לויה, ראוי היה להתעקש כי דווקא מומחה, שכבר נתן, במספר תיקים, חוות דעת לטובת קופת החולים ומטעמה, הוא שישמש המומחה האובייקטיבי שיעזור לבית המשפט לעשות משפט צדק?
ושאלה קטנונית נוספת: האם באמת ראוי היה להטיל על לויה הפגועה כל כך קשה במוחה, בנפשה ובארבעת גפיה הוצאות משפט בסך של 5,000 ש"ח?