מחייה הלשון העברית, אליעזר בן-יהודה, מתהפך מן הסתם בקיברו למשמע השפה הקלוקלת של ימינו, ולא רק משום הלעז שהשתלט עליה. אם לא די בכך שצריך לחפש בנרות בית-עסק הנושא, עדיין, שם עברי - הרי העברית עצמה הולכת ומשתבשת מיום ליום, ואפילו - שוד ושבר - באמצעי התקשורת.
מה היה אומר בנו של אליעזר בן-יהודה, העתונאי איתמר בן אב"י, שכה היה קנאי כאביו לשפה העברית, אילו נאלץ היה לפתוח היום עיתון, טלוויזיה או רדיו? כיצד היו מגיבים ממשיכיו הנאמנים ועושי דברו, הלא הם יועצי הלשון, שעוד בעבר הלא-רחוק היו לאורים ותומים לעתונאים? מסתבר שהם פשוט נדחקו לקרן-זווית ואנשי העיתונות אינם שועים עוד לתיקוניהם.
הלשון המשובשת השתלטה על אמצעי התקשורת כסרטן ממאיר. קחו, לדוגמה, את המדור הכלכלי: מוסרים בו מידע על ה"מלאים (במקום מלאי) שהצטברו" ומצביעים על ה"מצאים (במקום מצאי) בשטח". הכתב, ואפילו העורך, אינם מודעים משום מה לכך שמלאי ומצאי משמשים בלשון רבים כמו בלשון יחיד. אותם דברים אמורים באשר למידות השטח - דונם למשל: באמצעי התקשורת מציינים "עשרות דונמים (במקום דונם) שעלו באש".
במדור הפלילים חזיון נפוץ הוא להתקל במעידה חוזרת ונשנית - לא של העבריין דווקא, אלא של העורך המסגנן: "החשוד נעצר לשבוע ימים", כשהכוונה היא לשבוע בלבד, שהרי כך גם קבע השופט: שבעה ימי מעצר. בכך מאריך העורך, בניגוד להחלטת השופט, את מעצרו של החשוד לפחות ביום נוסף במקרה הטוב, אם לא בשישה ימים במקרה הרע. שהרי שבוע ימים פירושו: בין שמונה ל-13 יום.
ואם בעבריין עסקינן, הריהו מזכיר לנו את "הנידון". חדשות לבקרים מדברים בטלוויזיה על "הנושא המרכזי הנידון היום בחדשות" ושוכחים כי הנידון הוא מי שנחרץ גורלו בבית המשפט, בעוד הנושא רק נדון.
מגדיל לטעות ולהטעות בגדול עם ישראל כולו, ולא רק העורכים הנכבדים כאשר מדברים וכותבים על כ"ט בנובמבר או על תשעה באב כמועדים רשמיים בהסטוריה של עמנו. אבל מה לעשות ונובמבר הוא חודש לועזי ואת הימים בו מונים במספרים ולא באותיות - הווה אומר: 29 בנובמבר. ההפך הגמור חל על תשעה באב: מאחר שמדובר בחודש עברי מובהק - יש לומר: ט' באב.
יש אמצעי תקשורת שאינם בוחלים לפגוע אפילו בשוויון המינים המקודש. ראשי התיבות של מנכ"ל, למשל, יפים הן לגבר והן לאשה ואין שום הצדקה להפלות ביניהם ולקרוא, למשל, לגברת מנכ"לית. אותם דברים אמורים בראשי התיבות של סא"ל (סגן-אלוף). גם כאן אין לאשה עדיפות והיא מוכרת, כמו הגבר, כסא"ל ולא כסגנית-אלופה.
בשיבוש-לשון נפוץ לא פחות נתקלנו בעתון, שהציע לקוראים שלו לרכוש "מינוי (במקום מנוי) שנתי" במחיר מוזל, ובלוח-המודעות פורסמה מודעה של מאן דהוא שנכסף לדירה מושכרת בזו הלשון: "סטודנט מחפש להשכיר דירה במקום שקט", כשבקשתו אינה אלא מהצד השני של המתרס: לשכור דירה.
שיבושי שמות נפוצים בעיקר כשמדובר באנשי שם מן העולם הרחב: רדינג (מן החשמל) קרוי אצלנו, משום מה, רידינג, ואילו מי שהיה ראש עיריית ניו-יורק, לה-גווארדיה, מופיע בשלטי החוצות, כמו גם באמצעי התקשורת, כלה-גארדיה. לא מאמינים? התבוננו בשלטים הנושאים את שמותיהם ושהוצבו על-ידי עיריית תל אביב.
אנשים נמדדים באמצעי התקשורת בכמויות ולא במספרים, כאילו מדובר במשקל של קילוגרמים: ה"מחקר נערך על-ידו של פרופסור קורצ'ין" - כפי שציין בימים אלה שדר הרדיו. אלא שהמחקר לא נערך על-ידו אלא ממש על ידיו...
ובמדור הנשים מציינת הדוגמנית כי "הורדתי במשקל ב-10 ק"ג". היא בוודאי לא הורידה מישהי אחרת במשקל אלא ירדה בעצמה. במדור הרכילות, לעומת זאת, מציינים כי לשחקן-סלבריטי מסויים "היתה יום-הולדת משגעת". למיטב ידיעתנו אין המדובר בגבר שהוא גם אשה ולכן בעצם צריך היה לומר כי "היה לו יום-הולדת". וטעות אחרונה ולא חביבה: אחד מערוצי הטלוויזיה ראיין באחת מתוכניותיו האחרונות את, מי שהוא הכתיר כ"עורך 'הארץ' לשעבר", חנוך מרמרי. אלא שהארץ ממשיך להופיע עד היום ומי שהוא "לשעבר" אינו אלא העורך עצמו. ובאותה נשימה ראיינה שדרית הרדיו את עורך "דבר" לשעבר, יורם פרי, אלא שבמקרה הזה היא צדקה: "דבר" הוא, באמת, לשעבר...