את טעמה של אוסטריה האחרת - לא זו של ארמונות שיינברון ובלוודר, פסטיבל-זלצבורג ומרחצאות המרפא של באד-גאסטיין - חשנו על הגבול האוסטרי-הונגרי.
העיירה הציורית שליינינג, החבוייה בלב יער, אינה ממוקמת סמוך לכביש הראשי והגענו אליה, באקראי, בדרך-לא-דרך, בכוחות עצמנו. משרדי הנסיעות לא שמעו על המקום. לעתים המקרה מזמן לך את החוויות הכי מרתקות. האמת היא שלמלון בשליינינג הגענו כדי לבלות בו סופשבוע של שלווה ורוגע, כשרק ציוץ הציפורים מפר את השקט הפסטורלי בחיק הטבע. אלא ששעה קלה לאחר שהתמקמנו, צדה את עינינו קבוצת ציידים בתלבושתם המסורתית, שהתנחלה גם היא במקום.
הפונדק כבסיס-פעולה
למעשה, אי אפשר היה שלא להבחין בחבורה. תלבושת הציידים המסורתית, מכף-רגל ועד ראש, הסגירה את חבריה מיד: בגדי-לבד ירוקים, חולצה ומכנסיים בצבע זית, מעיל-פרווה, כובע עטוי נוצות ונעליים גבוהות. כשפתחנו בשיחה עם אחד מהם הובהר לנו כי מזה שנים נוהגת החבורה, המונה תריסר ציידים, להתקבץ בפונדק ובמלון הסמוך מיום שישי אחר-הצהריים ועד יום ראשון לפנות ערב.
הפונדק, מסתבר, משמש להם בסיס-פעולה. מכאן הם מגיחים אל שטחי הצייד הפרוסים בסביבה. כאן, בפונדק, מתמקמים הציידים, עם נשותיהם וטפם, ללגום כוסית-יין לפני צאתם ל"פעולה". לנשים ולילדים, שאינם מתכוונים להצטרף למסע הצייד של אבי המשפחה (שהרי הם עשו זאת אינספור פעמים לפני כן), דאגו בעלי המלון לתעסוקה חלופית ומהנה: ברחבת המלון יש בריכת-שחייה, מועדון-משחקים, משטח-גולף, באולינג וטניס-שולחן, ובלב היער מצוי מצפה-ים של פטריות-מאכל לקטיף המשפחתי. שיחת-היכרות קצרה עם חבורת הציידים גוררת עד מהרה הזמנה אדיבה להתלוות אליהם למסע של צייד לעת ערב.
הכנות אחרונות
ההצעה המפתיעה והנדיבה קסמה לנו ונענינו ברצון. התנאי היחיד היה שנהיה פאסיביים, כדי שלא נפר את שלוות היער ולא נחריד את החיות ממירבצן הקבוע.
השעה היתה שלוש אחרי-הצהריים, ועדיין נותרו לנו כמה שעות של מנוחה בחיק היער המוריק, שבו ממוקם המלון הציורי שלנו, המציע לאורחיו חדר מרווח, ספון-עץ ומבהיק בנקיונו. בחדר האוכל הגדול מוגשת ארוחת-צהריים מאוחרת, עם מטעמי המטבח האוסטרי: מרק תפוחי-אדמה, שניצל וינאי כיד המלך, כשכרוב חמוץ בצידו, ולקינוח - בצקיות ממולאות בפירות העונה, כשאת כל אלה אנו שוטפים ביין-הילולים צעיר.
עוד אנו מתרווחים לנו בגן המלון על אחת הכורסאות, וכבר ניגש אלינו איש-שיחנו, אלפרד שטילר, צייד אדיב-סבר, כשהוא מציע לנו לערוך "חזרות אחרונות" לקראת המשימה שנטלנו על עצמנו. תוך כדי כך הוא מעביר לידינו תלבושת-צייד, על כל מרכיביה, ולאחר שאנחנו מתעטפים בה - הכל מוכן ליציאה. וכך, עם "תחפושת" הציידים שקיבלנו, ללא כל תשלום, אנחנו עולים על אחד הג'יפים, מתמקמים במושב האחורי, לצידו של כלב-הצייד, ונוסעם אל תוככי היער, מרחק של כעשר דקות בלבד מן הפונדק. כאן ניצב מחסום, שמאחוריו כבר ממתין לנו יוזף פירבאס, שומר היער, שהוא עצמו צייד ותיק ואשר שמו הולך לפניו. יורדים מהג'יפ והוא מצטרף אלינו, בתוקף תפקידו כמפקח על הציידים. מכאן ואילך צריך ללכת ברגל. סוף סוף אנחנו מצויים בשטח המותר לצייד, בלב היער. חבורת הציידים מתפרקת עתה ואיש-איש יוצא לחלקת הצייד שלו, עם הכלב המלווה, לא לפני שכל צייד מברך את רעהו בבירכת הציידים האוסטרית המסורתית: "ווייטמנס הייל".
תצפית דרוכה
תידרוך קצר של הצייד שאליו סופחנו, מורה לנו שלא לצייץ ולהמנע, ככל האפשר, מתנועה מיותרת, כדי לא להבריח את בעלי החיים האמורים להימצא בשטח: חזירי-בר, צבאים, איילות, תיישים וחוגלות. בשקט, בשקט, אנחנו מתקדמים לעבר היעד - בקתת הציידים - עולים במעלה סולם החבלים, תופסים עמדה בנקודת-תצפית, שולפים את המשקפת וממתינים.
לא חולפות אלא דקות אחדות, ועדר-איילות חוצה את לב היער - מרחק של כמה עשרות מטרים לפנינו. הצייד, שאליו אנו נלווים, לא מגלה סימני התרגשות מיוחדים. האיילה, מסתבר, היא בעל-חיים מוגן - מחוץ לתחום הציידים בעונה זו של השנה - ואסור לפגוע בה לרעה. אבל הדבר אינו מונע מאיתנו להציץ בלהקה מבעד למשקפת ולהתפעל מן היופי הזה שמזמן לנו הטבע.
היכון, שלוף
עוד אנו מתפעלים - ולהקה של צבאים נראית מבעד למשקפת. ממתינים לה עד שתתקרב, ואז נכנס הרובה לפעולה. יריה חדה מפלחת, כהרף-עין, את חלל האוויר ובעין בלתי מזויינת אפשר להבחין בצבי הקורס תחתיו. היריה מבריחה את יתר הצבאים ברי-המזל, שהצליחו להיחלץ ממלכודת האש, ובחלל היער מהדהדות קריאות האזהרה והמצוקה של החיות הנמלטות על נפשן. בכך הן מאותתות לעמיתיהן על הסכנה האורבת להן. אבל, פתאום, נשמעת יריה נוספת, לא של הצייד שלנו, אלא של זה שהתמקם כקילומטר מאיתנו. הוא פגע בשני צבאים, שהוברחו קודם לכן, לשמע היריה הראשונה, ונפלו מן הפח אל הפחת. עתה מגיע תורו של הכלב להוכיח את כושרו. הוא מזנק אל שטח הפעולה ותוך דקות ספורות נראה כשהוא נושא בפיו את שלל הצייד שנאסף.
כל השלל הזה מופקד, אחר כבוד, בידיו של השומר-הפקח. הוא כבר ידאג להמציא את הטרף לבעליו הציידים, לא לפני שיפחלץ את הגופות. בעוד שבוע-שבועיים, לערך, תשרה השמחה במעונו של הצייד בר המזל, כאשר שלל הצייד יגיע אליו הביתה. בשל המתח הרב, איננו מצליחים כלל לחוש כי שעתיים תמימות חלפו מאז יצאנו ליער, וכבר הגיעה השעה להתקפל. מעמיסים את עצמנו על הג'יפ וחוזרים אל הפונדק. שם, סביב שולחן האוכל הערוך, מתקבצת לה עדת הציידים העליזה, כולם רעבים ומוכנים לטרוף את כמויות המזון האדירות שהוכנו על-ידי בעל הפונדק, וללגום מכוסיות היי"ש, המחמם את הקיבה ואת הלב. ובין כוסית לכוסית קולחים להם סיפורי הציידים עד לשעות הקטנות של הלילה.
כמה זה עולה לנו?
העיירה שלייניג ממוקמת כ-150 ק"מ מווינה ומסעות הצייד בה נערכים בסופי השבוע: מיום שישי עד ראשון. הציד עצמו, כאמור, אינו עולה כסף, אך יש להתמקם באחד מבתי המלון באיזור. מלון "שרניץ" (המתואר בכתבה) הוא ברמה של 4 כוכבים ואדם בחדר זוגי ישלם 40 יורו על בסיס לינה וארוחת-בוקר מלאה. מלון ברמה דומה הוא ה"בלאואר פוגל", הזול ב-4 אירו מקודמו. מלונות ברמה של 3 כוכבים מציעים תעריף זול, של 30 אירו לאדם, וכאלה הם ה"היימאט", "ווקנס" ו"גולדנר הירש". ארוחות-צהריים וערב מומלץ לאכול באחת ממסעדות העיירה, שם האוכל מצויין וזול יחסית למלונות. ארוחה בת שלוש מנות: מרק, בשר, תוספות וקינוח עולה בין 9 ל-13 יאירו.