דואר ישראל
הגעתי לסניף הדואר ברח' סמילנסקי במרכז העיר נתניה כדי לשלם טופס כלשהו. התור שניגלה לעיניי היה לא יאומן - קרוב ל-100 איש דחוסים בתור נחשי באולם מחניק, מלא בחיידקי הממתינים בתור, צעירים וזקנים גם יחד, כשגם מקומן של אימהות ותינוקותיהן לא נפקד מהמחזה הנוראי.
עמדתי בתור. שתי פקידות בלבד שרתו את הציבור הרב והאומלל הזה שנקרא לקבל את "השירותים החדשים של דואר ישראל", כאשר אחת מהן מתעכבת 25 דקות עם לקוחה אחת. ואילו הפקידה השנייה מנקזת אליה את העומדים בתור בקצב של כמה דקות לאחד... ועוד אחד.
חרגתי מהרגלי והחלטתי לשתוק ולראות מה יעשו עמך ישראל לנוכח המחזה המסריח הזה (תרתי משמע). ואכן לא עבר זמן רב והקהל החל מאבד סבלנותו. "למה אין יותר פקידות כאן?" החלה שואלת אחת העומדות בתור. "איפה המנהל?" החרה החזיק אחריה אדם מבוגר שבקושי הצליח לעמוד בדוחק הנוראי.
וכצפוי, שום דבר לא עזר. אחרי שלושת רבעי השעה (נשארתי במקום רק מתוך סקרנות ורצון להיות שותף לסבלם של הסובבים אותי) - הצלחתי "לקבל שירות".
במאמר מוסגר אוסיף כי המצב אינו טוב יותר גם בכל סניפי הדואר האחרים שאני מכיר בנתניה, ויתרה מזאת, גם בערים רבות אחרות בארץ. בדואר המרכזי ליד המשטרה - כבר קיבלתם את תלונתי החריפה שנשלחה להנהלת דואר ישראל. בסניף שכ' דורה עומדים בתור ארוך לנוכח פקידה אחת בלבד, ובסניף היחיד והמרכזי באזה"ת החדש בפולג עומדים בתור בתוך האולם הקטן ושם יש בין פקיד וחצי לשניים בלבד שמשרתים את כל העסקים הרבים במקום.
לי אישית, מהכרותי את הנוגעים בדבר, ידוע על רצון עז של הנהלת החברה החדשה המכונה "דואר ישראל" להפחית עד כמה שאפשר את ההוצאות ולבקש את הציבור להגיע בהמוניו כדי להגדיל ההכנסות. ולעזאזל השירות המובטח והראוי.
"הוט" - חברת הכבלים
לפני זמן מה זכה בני בתביעה נגד החברה הכה מוכרת בשירותים הלקויים שהיא מספקת לרבים מלקוחותיה המשתמשים בכבלים. היום העלו לי החבר'ה האלה שוב את הסעיף. על מה? הסכיתו ושימעו.
פס"ד שניתן נגד "הוט" לטובת בני לא כובד ע"י החברה, לפיכך פתחנו תיק הוצל"פ. גם כאן הם לא הגיבו ולא נותר לנו אלא להתחיל בהליכי עיקולים וכד'. באמצע הדרך החלטתי להיות מעט הומני עם החברה הזו, שרק הפסדים בחשבון הבנק שלה (לא מעט עקב רשלנות ומחדלים של מנהליה לרעת לקוחות החברה) - ושלחתי פקס ובקשה למנוע הגדלת סכומי החוב - ושישלמו את חובם. ביקשתי לברר אם הפקס ששלחתי אליהם - אכן הגיע.
הנציגה שענתה לי משירות הלקוחות התחילה בחקירה: "זה על המנוי שלך?" "זה לא קשור למנוי" עניתי, "תני לי את המחלקה המשפטית. אני בסה"כ רוצה לדבר עם מישהו באיזשהו משרד, למה אתם לא כמו כל חברה נורמלית עם משרדים, מחלקה משפטית, הנהלה?". "המנוי שלך לא מחובר" ביררה לי. "אבל אני מנוי כבר המון שנים, ובכלל לא על זה אני רוצה לדבר איתכם. בסה"כ אינכם משלמים את פסה"ד. למה אין עם מי לדבר אצלכם?".
כך זה המשיך ועלה לטורים, אבל הנציגה מעברו השני של הקו לא הצליחה להבין מדוע אינני רוצה לקבל עוד שירות של "הוט", תמורת תשלום סמלי נוסף. טרקתי את השפופרת וניגשתי לביהמ"ש להמשיך בהליכים שיכאבו יותר לחכמולוגים מ"הוט".
השורה התחתונה: המוסכניק שהייתי אצלו היום, טוען באדיקות שאינו רואה טלוויזיה, בשום מחיר. הוא היה נשוא קנאתי התורנית. איחלתי לעצמי שיגיע היום ואקבל חצי מהשכל שיש לאותו מוסכניק. האיש כה מיואש מכל דבר שנמצא במדינה הזו מעל פני האדמה - שכבר אינו מאמין אפילו בנסים... ומזל שלא אמרתי לו ששמי נסים.