האופנה האחרונה בהוליווד היא שמי שעושה מעשה שטותי בגדול, מכנס מיד מסיבת עיתונאים ומודיע שהאשמה היא בצריכת האלכוהול או הסמים שלו, ושהוא נכנס או-טו-טו למכון גמילה, עד להודעה חדשה. עשה זאת מייקל ריצ'ארדס, קרמר מ"סיינפלד", לאחר שתקף מילולית לקוח שחור במופע סטאנד-אפ במועדון לילה, ועשתה זאת בריטני ספירס, לפני ואחרי ההתקרחות. אחרי ערב גלובוס הזהב הכניס אייזיאה וואשינגטון את עצמו לגמילה, לאחר שקרא לט.ר. נייט, המככב עמו בסידרה "האנטומיה של גריי", “פאגוט", מילת סלנג להומו.
אן קולטר, הילדה הרעה של המפלגה הרפובליקנית בארה"ב, ידועה בשנינותה וברוע לבה. לפני הפלישה לאפגניסטן הציעה בטור שלה לכפות את הנצרות על תושבי אפגניסטן, ובשנה שעברה חוללה סערה כשכתבה שחברות ועד אלמנות מגדלי התאומים הפכו למיליונריות ממות בעליהן ומהסבל של אחרים. בשבוע שעבר חוללה סערה חדשה כשבכנס קונסרבטיבי אמרה שלו רצתה, היתה יכולה להגיד שג'ון אדוורדס, הרץ לנשיאות בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית, הוא "פאגוט", “אך אין לי שום רצון להיכנס למכון גמילה.” קולטר, כמו רבים במפלגתה, מתנגדת למתן זכויות סוציאליות להומוסקסואלים וביחוד לנישואים חד-מיניים, נושא שקיבל את אישורו של בית המשפט העליון במסצ'וסטס. הסיבה לסנטימנט האנטי-הומוסקסואלי של חוגי הימין הדתי - גם הנוצרי וגם היהודי - היא האיסור בתנ"ך, הרואה במשכב זכר מעשה תועבה (ג'ון אדוורדס אינו הומו. הוא גבר נאה-מראה, ויש הסבורים שהוא נראה מלוקק מדי).
תורת המוסר המודרנית מבוססת על הרעיון שמעשה שאינו פוגע באחרים, מוסרי הוא. אל תעשה לאחרים את מה שאינך רוצה שיעשו לך. לפי כלל זה, בגידת בעל באשתו היא עברה על כללי המוסר, למרות שהתנ"ך אינו אוסר זאת. בגידת אשה בבעלה גם היא אינה מוסרית, אך בניגוד לבגידת בעל באשתו, במקרה זה המקרא מצווה לסקול את הבוגדת באבנים. לעומת זאת, יחסים הומוסקסואלים אינם פוגעים באיש, ומשום כך מרגישים חוגים רחבים שהגיע הזמן לתת להם את אותן הזכויות החברתיות להן זכאים ההטרוסקסואלים. לדתיים, כמובן, עולה הדם לראש כשמדברים על זכויות להומואים(התנ"ך, דרך אגב, אוסר על משכב זכר, אך לא על יחסים לסביים).
ממה נובעת השנאה העזה להומוסקסואליות? בפרק י"ח בספר ויקרא מופיעה רשימה ארוכה של יחסים אסורים שרובם עוסקים בטהרת המשפחה, ובה מופיע האיסור על משכב זכר. עבור חוגי הימין הנוצרי בארה"ב, פרק י"ח הוא תורת המוסר האמיתית, ולפיו הם נוהגים. הבעיה היא שפרק י"ח נכתב עבור חברה אגררית שבה מצוות "פרו ורבו" היתה חשובה ביותר עבור איכרים שלא יכלו לייבא פועלים מתאילנד. טהרת המשפחה היתה חשובה אז, והיא חשובה היום. אדם אינו יכול לקיים יחסי מין עם אחותו או בת דודתו היות והחברה אינה רוצה שיביאו לעולם ילדים לקויי-שכל. וכמובן, בחברה בה מצוות פרו ורבו מניעה את גלגלי הכלכלה, גבר המעדיף יחסים חד-מיניים נתפס כיצור אנטי-חברתי המסרב לבצע את חלקו בהגדלת המשפחה. עבור אן קולטר והימין הדתי, יחסים חד-מיניים פוגעים בכל מה שהם דוגלים בו, והם טרם אמרו את המילה האחרונה.