מלחמתו של עבדאללה

עבדאללה מלך ירדן בנסותו למקד ולצמצם את הסכסוך היהודי ערבי בצדו המערבי של הירדן, ודרש מן הקונגרס האמריקני מדינה פלשתינית עכשיו. הוא, כמו אביו רואה את הנולד. עלייתו של האיסלאם המושלם, זה שכורך את המדינה האיסלאמית בהלכה המוסלמית, מסכנת לא את ישראל כי אם את המשטר הרודני שהוא עומד בראשו. המלך חוסיין ירום הודו הצליח להיפטר מן הגיבנת הפלשתינית ולהשאירה בצד היהודי של הירדן, והמלך עבדאללה מתכוון לקבע את הגיבנת הזו לתמיד דרך הקמת מדינה פלשתינית ומילוי תביעת השיבה, קרי, האנשלוס. יותר מכל חושש המלך מן הדעה ההולכת ומתגבשת בישראל כי הערבים אינם עם שאפשר לחיות לצדו בשלום, כי אם עם שיש להרחיקו עד כמה שאפשר, וכי הגבול הטבעי והדמוגרפי של ארץ ישראל הוא הירדן. ככל שהג'יהאד לצורותיו מעמיק את אחיזתו בערבים, וכופה על הפתאח ואירופה את עמדותיו, כך רואה המלך את סופו קרב, ומנסה לסתום את החור בסכר באצבעו. זה לא יעזור לו. תוכנית החלוקה של 1922 אשר קבעה את גבולות המדינות במזרח התיכון לאחר התפרקות הריבון הקודם (הסולטנות הטורקית) קבעה כי הירדן, אותו נהר המצוי בתחתית השבר הסורי-אפריקני, הוא הגבול בין הבית הלאומי היהודי למדינה הערבית. בצד המערבי של הירדן לא היה ולא יהיה עם כלשהו חוץ מן העם היהודי. על-פי אותה אמנה שמעולם לא שונתה, זכויות המיעוט הערבי מערבית לירדן נשמרות כל עוד הוא אינו דורש לעצמו את הריבונות שמובטחת לו מזרחית לירדן. מן הרגע שהמיעוט הערבי דורש זכויות אלו, עליו לעבור מזרחה ולממשן בממלכתו של עבדאללה. אני יודע זאת, המלך עבדאללה יודע זאת, והוא רק מנסה לדחות את הקץ.