מי יבקר את המבקר?

הסערה שעורר מבקר המדינה מר מיכה לינדנשטראוס גרמה בעצם לדבר אחד ברור והוא העברת תשומת הלב ממחדלי מלחמת לבנון השנייה אל המריבות האישיות בין האישים. לא נראה כי את לינדנשטראוס מעניינות הכותרות שצועקות "פישלתם בטיפול בעורף". מדובר כאן במתיחות ברמה אישית. אחד מטיח בשני את טענותיו. לינדנשטראוס טוען שהטיפול של הממשלה בעורף בזמן המלחמה היה שערורייתי ואילו אולמרט טוען שלינדנשטראוס מושפע מתאוות הפרסום והיחצנות. כל זה בזמן שהאזרח הקטן ממתין בשקט מתחת להריסות ביתו באזור הצפון. תרצו להאמין או לא, מבקר המדינה הכניס לעצמו "בעיטה ברגל". הוא שיחק לידיו של אולמרט שטוען כי מדובר כאן ברדיפה אובססיבית ובביקורת שלא לגופו של עניין, אלא לגופו של לינדנשטראוס, שמת לקבל את אות הכבוד על "הדחתו של אולמרט וממשלתו", עוד לפני התכנסות ועדת וינוגרד. לכן כדאי קודם שהמבקר יבין שגם אצל אלא שיתנו לו את הכבוד על הדחתו של אולמרט יש רצון שהדברים יתנהלו על-פי חוק. התנהלותו מעוררת לא אחת תהיות ופקפוקים ופוגעת בסופו של דבר בערך הביקורת שלו. כדאי קודם שיכבוש את הדחף שלו בעניין רה"מ. מבקר המדינה חייב להיות נקי מכל רבב וחשד לפניות צדדיות ולשיקולים לא עניינים, וגם להיראות כזה. תפקידו אינו להיות סקופיונר או מגזיונר ובטח שאין לו צורך להגיע להתגוששויות עם מבוקריו באולמות בג"צ ובתקשורת. זה לא יאה לא נאה ולא מכבד אף אחד. מי שאחראי למעשה לטירוף המערכות ומחול השדים במדינה הוא מבקר המדינה שעשה בדיוק את מה שאסור לו לעשות. במקום לבקר את מעשי השלטון הוא מנסה בכוח להיכנס לתוך מכנסי הממשלה ורוצה באופן סמוי לנהל את המדינה במקום רה"מ. מהרגע שבו התקוטט מילולית עם אולמרט מבחינתי הוא הפר את האיזון בין הרשויות ולבין השלטון. בהגיחו מיד לתקשורת הוא פעל שלא בצדק, וכאן רה"מ צודק כי יש לפעול בסדר ראוי שבו פעלו הקודמים לתפקיד, הווה אומר קודם לחקור עד הסוף את כל הטענות ותוצאות המלחמה, להיכנס לעובי הראיות והעדויות, לקבל את עמדתו של המבוקר ורק אחר כך להנפיק לציבור ולתקשורת דוח מפורט היטב. ואילו פה נעשתה ההדלפה ורק אחריה מפורסם הדוח. להזכירכם, בפרשת טרנר-שחל בשנת 1994, קבע ביהמ"ש העליון איזון בין כללי הגינות ליעילות. בין זכות הטיעון לנפגעים. אז השופט גולדברג קבע שמאחר שהמבקרת המתולוגית מרים בן פורת ייחסה למפכ"ל המשטרה דאז יעקב טרנר דברי שקר, היה עליה למסור לעיונו את כל חומר הראיות, ולא להסתפק רק בטענות שהועלו נגדו. התוצאה היתה כישלון מקצועי נטו ולא שום סיבה או ראיה שקשורה לטוהר המידות. לכן חשוב וראוי תחילה ללמוד מהאירוע הזה כי חקירות כאלו או אחרות לא מנהלים דרך התקשורת. ולא די בפזמון המוכר כי יש להכין את העורף למלחמה הבאה. אובססיה לכותרות ויחצנות תקשורתית אינן מועילות בלשון המעטה, לא למבקר ולא למוסד אותו הוא מייצג. אז מיכה יקר וגם אולמרט היקר אם אין לכם כבוד אחד לשני אז לפחות תנו כבוד כלפי הצבא ולוועדת וינוגרד. אומנם אני צעירה אבל נותר לי להתגעגע לסיפורים על מבקרי המדינה הקודמים שמנעו בתוקף פרסומים מוקדמים על חקירות דרך התקשורת.