שעת חירום היתה מאז ומעולם חביבה על עסקנים ופוליטיקאים ובמיוחד לפני בחירות. כנסים ועצרות שלכאורה נועדו למטרות א-פוליטיות, מספקים הזדמנויות צילום המאפשרות לנושאי משרה ליצור לעצמם מעמדים, מסיבות עיתונאים, ראיונות ובכלל שפע הזדמנויות לחגיגה תקשורתית שלמה. תעמולת בחירות זו נערכת במסווה של חדשות, או כנס, שכמובן נועד לתמוך במטרות נעלות כלשהן ושהתמיכה בהן אינה סובלת דיחוי עד לאחר הבחירות.
אתמול פתחתי את תיבת הדואר האלקטרוני שלי ובה מצאתי הזמנה של עו"ד בומבך ל"כנס חירום" נגד הכוונה [הקיימת שנים לא מעטות] לקצר את תקופת ההתיישנות. ברור לי, כמו גם לכל אחד, שמדובר בכנס בחירות פוליטי לכל דבר ועניין וטענת שעת החירום היא תרמית קטנה, בזויה ולא חביבה, אך מקובלת על עסקנינו. לא הייתי נדרש לנושא זה, שאינו אלא תעלול בחירות זול, אלמלא הנזק הרב שבהפיכת נושאי מאבק רציניים לנושאי בחירות.
למי שאינו מודע לכך, הרצון לקצר את תקופת ההתיישנות להגשת תביעות לא נולד היום. במגמה נפסדת זו נאבקים עורכי הדין ובמיוחד אלו הפעילים בתחום הנזיקין שנים רבות, שכן יש בה קיפוח קשה של זכויות נפגעים לטובת זכויות מזיקים וחברות ביטוח. גם בחודשים האחרונים התקיימה פעילות משמעותית בנושא, פעילות שעו"ד בומבך לא נטל בה חלק משמעותי, או בכלל, עובדה שאיני זוקף לגנותו.
מאבק בהצעות חוק גרועות הינו מאבק ארוך וממושך ולעולם אין בו הכרעה סופית. תמיד יש לעמוד על המשמר ומי שנרדם בשמירה מגלה כי ההצעה הפכה לחקיקה מחייבת. בתחום ההגנה מפני פגיעות בזכויות נפגעים יש להודות שעורכי הדין הפעילים בתחום הנזיקין עשו מלאכה טובה, ויש לקוות כי כך יהיה גם בעתיד.
כאשר עסקן פוליטי מסוגו של בומבך, שלא ניהל מעולם מאבק ציבורי מלבד מערכת בחירות, מנסה לנצל את המאבק כקרדום לחפור בו ולצורך פברוק מצב חירום מיוחד לצרכים פוליטיים, הוא גורם במישרין לכך שבבוא שעת חירום אמיתית בה יהיה על הלשכה להתגייס לפעולה, איש לא יאמין בחיוניות המאבק ודחיפותו ולא יתגייס אליו. הנזק שהתנהגות נלוזה כזו יכולה לגרום למאבקים חיוניים הוא עצום.
מה שמרגיז אותי, כחבר מכוח חוק בלשכת עורכי הדין, הוא שמשאבי הלשכה מנוצלים באופן ציני לצורך תעמולת בחירות מוסווית של מועמדים. כאן אני פונה לעו"ד בומבך ולמועמדים האחרים- אנא ממנו את מסעות הבחירות שלכם מכיסכם, או מתרומות, אך אל תנצלו את משאבי הלשכה ואת במות הבידור שלה לצרכים אלו.
אין צורך לטעות ולחשוב שהבעיה מתמצית בהתנהגותו של עו"ד בומבך. אין ספק כי כנסי הלשכה שנועדו למטרות חשובות יותר ובעיקר פחות כמו "ערב למען" ו"טקס הוקרה לכבוד" על הפרסום הניתן בהן בחינם למועמדים השונים "המואילים" לקחת בהם חלק, אינם אלא אספות בחירות מוסוות וממומנות במיסי החבר של כולנו. אפשר גם לקרוא לכך סוג של שחיתות.
כבר כעת מתחילה ההרשמה לאספת הבחירות הגדולה מכולן- הכנס השנתי באילת. כנס זה, שמעולם לא עסק בבעיות המקצועיות של עורכי הדין, נוצל גם בעבר על-ידי הנהגת הלשכה להענקת כיבודים ובמות פרסום לאנשי שלומם. אם בעבר הדברים היו מוסווים ובעלי חשיבות מועטה יחסית, הרי שאין ספק בכלל שכנס הלשכה השנה יהיה הפנינג בחירות מושחת שימשך ימים אחרים וינוצל באופן מלא באנאומים, בצליל וצבע למטרת תעמולת בחירות למען מועמדים המקורבים למארגני הכנס והשולטים בתוכנית האירועים.
כאן אני פונה בדרישה לראש הלשכה, יו"ר המועצה הארצית, ולחברים במועצה ובוועד המרכזי. הפסיקו את השחיתות הממוסדת הזו, בטלו השנה את כנס אילת, הפסיקו לקיים אירועים מכל סוג בתקופה שנותרה עד הבחירות והותירו את הבמה לכל מועמד המבקש לקיים כנס או עצרת שיעשה זאת באופן פרטי ועל חשבונו וללא מעורבות כלשהי של הלשכה, מוסדותיה ואמצעי התקשורת שלה. מערכת הבחירות הקרובה תספק לנו די והותר אירועי בידור ואין לנו צורך או רצון לממן אספות פוליטיות מוסוות.
אם דרישתי האמורה לא תתקבל אפנה לחברי עורכי הדין להגיע לכנס אילת על-מנת להביע מחאה נמרצת ביותר נגד הכנס, אופיו ומטרותיו. מחאה כזו אולי תקלקל את חופשתם של עורכי הדין אך היא בוודאי תבטיח לכנס פרסום נאות, אם גם לא מהסוג שמארגניו מייחלים לו. לא ייתכן להמשיך בחגיגות המלאכותיות הללו ובשחיתות הממוסדת הזו, כאשר מקצוע עריכת הדין ניצב בפני שוקת שבורה.