הכל החל כשאשתי החליטה לנסוע לניו-יורק, לפגישת מחזור. לקחת חופש לשבוע, דווקא התאים לי, אבל לא הנסיעה לניו-יורק. היינו שם לחופשונת בת-שבועיים בספטמבר שעבר, ולהגיד את האמת - לגמרי לא יפריע לי באם יעברו לפחות עשר שנים עד הביקור הבא. החום והלחות הבלתי-נסבלת שם מזכירים לי את תל אביב בקיץ, וכפי ששמתם לב, גם בתל אביב אני לא מרבה לבקר. חוץ מזה, עבורי חופש הוא נופש, בו אני שותל את עצמי ליד בריכת שחייה. עבור אשתי ההפך נכון: היא אוהבת לחרוש את קניוני העיר בה היא נמצאת. הסכמנו באם כך שהאשה נוסעת לבד, ושהבן (ערן) ואני נבלה את השבוע במדבר, בפאלם-ספרינגס. הביקור האחרון שלי בעיר זו היה מספר ימים לפני ההתקפה על מגדלי התאומים ב-2001.
את החום היבש של פאלם ספרינגס אני אוהב. כנ"ל לגבי מלונות הפאר שבעיר זו, ובריכות השחייה שלהם. למקם את עצמי בכסא נח ליד הבריכה, כשהמלצר בא מפעם לפעם עם כוס נוספת של פינייה קולאדה - זוהי חופשה מהסוג שאני אוהב, שבה הדאגה היחידה היא לאיזה מסעדה הולכים לארוחת ערב.
אירגנתי סוויטה ב"הייאט ריג'נסי" ונסענו. פקיד הקבלה במלון התבונן בי ובערן וחייך מעין חיוך ידעני. מאוחר יותר הבנתי מדוע. הבן - כפי שציפיתי - התאהב מהרגע הראשון בפאלם-ספרינגס ובמלון ובילה את רוב השבוע בצלייה איטית ליד הבריכה. בערב הראשון הלכנו למסעדה ליד המלון, ושמתי לב שיתכן שהעיר השתנתה קצת מאז הביקור האחרון. קיבל את פנינו מלצר ראשי לבוש בחצאית סקוטית, שהעביר אותנו לידי מלצרית עבת-גוף ובעלת קול גברי ביותר. "הוא נראה לגמרי לא רע," לחשה המלצרית באזני כשהתיישבנו ליד שולחן פנוי. "תפשת בחור יפה." 'בחור יפה'? תמהתי, מיהו הבחור היפה? האם היא מתכוונת לערן? נראה היה שכן. כשסובבתי ראשי כדי לבדוק את הקליינטורה במסעדה נוכחתי שאולגה, המלצרית הגברית, הייתה האשה היחידה במקום. כל הסועדים היו זוגות - ובשולחנות מספר שלישיות או רביעיות - גברים. במילים אחרות, הסתבר (לפעמים אני די מהיר) שאנו נמצאים במסעדה 'עליזה'. לא שזה הפריע לי - האוכל היה מצויין והשרות מהיר ואדיב. ערן, גם הוא, הבין מהר מאד היכן הוא נמצא כשהמלצרית העבירה אליו פיתקה עם מספר טלפון של אחד הסועדים, אדם בן-גילי שחייך וקרץ כשערן הפנה מבטו לעברו.
ערן, כמו רוב הצעירים הגרים במערב לוס אנג'לס, מבלה הרבה בווסט-הוליווד, שם נמצאים רוב המועדונים. ווסט-הוליווד היא כמובן שכונה 'עליזה', וצעירים סטרייטים לומדים מהר מאד שבביקור במועדון לילה, קרוב לוודאי שיצטרכו לדחות את ניסיונות הקירבה של גברים מקומיים. כשיצאנו מהמסעדה ערן אמר שהוא מוכן להתערב שזו לא המסעדה העליזה היחידה בפאלם-ספרינגס. בסוף השבוע נתתי לו שטר בן 20$ - הוא זכה בהתערבות.
בינתיים התחלתי לעבור על פריטי-אינפורמציה שונים שנלכדו בזכרוני בשנים האחרונות. נזכרתי שתחרות הגולף השנתית על שם דינה שור מביאה - לפי ה"לוס אנג'לס טיימס" - עשרות אלפי עליזים לפאלם ספרינגס לשבוע של גולף ובילויים. עוד נזכרתי שידיד 'עליז' העובד כמפיק קולנוע בהוליווד קנה מספר בתים משותפים באזור והשכיר (לדבריו) את כל הדירות לעליזים. האם יתכן שפאלם-ספרינגס הופכת לווסט-הוליווד המדברית? סוכנת נדל"ן שדיברתי איתה למחרת היום מסרה שהתשובה היא חיובית. לפי הסוכנת, תהליך ההתיישבות ה'עליזה' בפאלם-ספרינגס הוא איטי, אך רצוף.
השבוע עבר מהר מאוד. לטעמי, יותר מדי מהר. מזג האויר היה נפלא, ונהנינו מאד. זה שכולם (כולל פקיד הקבלה במלון) חשבו שאנחנו "זוג" ושאני ה"שוגאר דאדי" של ערן, נו, מילא. זה חלק מהמחיר שמשלמים כדי לחיות או לבקר בעיר ליברלית. עבור אשתי, כמובן, כל הסיפור הפך לבדיחה היסטרית.