ספרה של אספרנס מצטרף לרשימה הנכבדה של מספרי סיפורים: אלף לילה ולילה, חכאואתי במצרים, יוסי אלפי בישראל. אספרנס, בסיפוריה מושפעת ממה שהיא חווה, רואה ושומעת. היא צובעת את סיפוריה לפי האכסניה שבה הם מתרחשים.
רוב הסיפורים מבוססים על חוויות אישיות מעברה הרחוק והקרוב בחייה של הסופרת: הראשונים נוצרו בבגדד, על גדות החידקל, אווירת חייהם של היהודים בחברה הפטריארכאלית, על כל המשתמע מכך. המשכם מתאר את העלייה לישראל, על תלאותיה הקשים של הקליטה בארץ החדשה הלא מוכרת. החלק השלישי של הספר - גדות הירקון - שמכיל את מרבית הסיפורים, מתבססים על הווי עבודתה של המחברת בתור עובדת סוציאלית, כאשר היא רואה ושומעת את כאבם של הנזקקים לסיוע ועושה לסייע להם. פעולותיה בתחום זה הם דוגמא מופתית לאחריות אנושית וחברתית, אחריות שזכתה את אספרנס בהערכה רבה.
בהקדמה לספר, שנכתבה ע"י פרופ' שמואל מורה, הוא כולל מכתב מאד אנושי של הסופרת העירקית החיה בלונדון - סמירה אל-מאנע - שמכה על חטא על יחסה של החברה וההנהגה העירקית ליהודיה שחיו בעירק דורות רבים. נשאלת השאלה מדוע קולם של מאנע וחבריה הוא כה חלש ותמיד הם מעזים להביע את דעתם בנושאים הומאניים רק כאשר הם חיים בנכר? ולקינוח, הקורא ימצא בסוף הספר את מאמרה של המחברת על האישה העירקית בספרות הערבית, שבודאי חוקרי הספרות ימצאו בו עניין וחומר מחקרי חשוב.
אספרנס מגדירה את עצמה, ללא היסוס וללא ניסיון הצטעצעות כסופרת ישראלית בת התרבות היהודית. כל הכבוד! היא אומנם סופרת דו-לשונית - ערבית ועברית, אך היא מציינת שהיא נהנית להביע את עצמה בשפת אמה הערבית, השפה שבה גדלה, למדה וכתבה גם לאחר עלייתה ארצה. אספרנס התייחסה לתלאות העלייה באופטימיות ורוחה לא נשברה לנוכח קשיי הקליטה. אופטימיות זו שזורה כחוט השני בסיפוריה וזיכרונותיה של הסופרת, שלפעמים מטשטשים התחומים שביניהם.
הספר כתוב מנקודת מבטה של אישה. חוויותיה הקשות מהאפליה שסבלה ממנה כבת בחברה שבה הוענקה עדיפות לבן, תלאותיה כאם שגדלה את בני ביתה, בתנאים לא תנאים במעברה, וכעובדת סוציאלית שחוותה את כאבם של מטופליה ועשתה להקלת מצוקתם ברגישות ובמסירות.
אורכם של הסיפורים הזיכרונות איננו אחיד. ישנם סיפורים קצרים וישנם ארוכים, מהם שופעים בתיאורי יחסים של בינו לבינה, כמו הסיפור "בית אל שרעי" לאילוף הסוררת, ויש מהם השופעים בתיאורים כמו הסיפור "תום ומרמה" בתרגומו המופלא של הסופר יהודה בורלא. הנה דוגמא לתיאור מרהיב בחנות הירקות: הפירות והירקות.. המסודרים בהידור ויופי במדפיהם המדורגים.. כמו דוגמניות ענוגות, רעננות, המתחרות בהצגת יפי שלל צבעי מלבושיהן. הנה הרימון מתגאה בבגדיו החדשים.. והנה התפוח האדום, בדומה ללחיי בתולה המסמיקה.. וזה השיזף מתפאר בכסותו הזהבית, מבעדה משתקף האופק שלאחר השקיעה". אלה דברי שירה וכפי שנראה לאספרנס יש כשרון לשירה שטרם חווינו אותו.
בפרק הזיכרונות, הכולל את הסיפור הארוך בספר, יש תיאור סוחף של נשמת הגבר המרחפת מעל ורואה את המתחרש על פני הארץ, תוך שיחזור חוויותיו מחייו על פני הארץ, זהו תיאור מופלא של רואה ובלתי נראה.
כאמור, הספר כולל סיפורים וזיכרונות שנכתבו בתקופות שונות בחייה של המחברת. הסיפורים אינם מופיעים בספר בצורה כרונולוגית. הקורא יוכל להבחין בסגנון השונה של הסיפורים, דבר שאיננו פוגם בשטף הקריאה.
הספר מומלץ לקריאה הן כעדות אישית סובייקטיבית והן כפרקי סיפורים אותנטיים של חיים עברו - היו ימים.