זה מכבר הופיעו באמצעי התקשורת ידיעות בדבר גיבוש הצעה לאישור הממשלה, לפיה תיסלל דרך בטוחה לעקוף את מנגנוני הפיקוח והביקורת בעסקות גדולות כקטנות, המתבצעות בין משרדי הממשלה לבין גורמי חוץ.
על-פי הכללים התקפים כיום, חלה חובה על משרדים וגופים ממשלתיים המקיימים מכרזים - להגיש בקשה לביצוע עסקה, אלא אם קיבלו פטור מהחשב הכללי של משרד אוצר. החשב הכללי, כידוע, מהווה אמצעי בקורת יעיל על כשרות העסקות, ומקשה על ביצוע עסקות שנודף מהן ריח של שחיתות. אומנם החשב הכללי של משרד האוצר אינו הגוף היחיד אשר מופקד על כך, ויש לגבי עסקות ממשלתיות צמתים נוספים של בדיקה ובקרה - עד בדיקת מבקר המדינה בדיעבד, אולם אם עוקפים את החשב הכללי במשרד האוצר, העסקה האמורה - מתקיימת הלכה למעשה, וזה מה שחשוב למי שמעוניין בה.
על-פי הצעת ההחלטה החדשה, פרי יזמתם של ראש הממשלה ושר האוצר בעצם ימי החשדות נגדם, מי שיוכל לאשר פטור כנ"ל עד סכום של ארבעה מיליון שקלים - יהיו משרדי הממשלה עצמם, לאמור, השרים...
המשמעות היא כי החשב של משרד האוצר ינוטרל מעמדת כוח לגבי עסקות בגודל עד כמיליון דולר.
להבהיר: אף שמיליון דולר אינו סכום בטל, בפועל מדובר בהיקף אדיר החובק כמעט את כל העסקות הממשלתיות, וזאת מכמה סיבות:
א. חלק לא מבוטל של העסקות הוא באמת בהיקף כספי של עד מיליון דולר.
ב. אין שום קושי לפרק עסקה גדולה לכמה עסקות קטנות ולאשרן בזו אחר זו, או אף במקביל, והליך כזה הוא אפילו אינו עקיפה אלא לגיטימי מבחינה עסקית. תמיד יהיה אפשר למצוא נימוקים לחלוקת העסקה הגדולה לעסקות "קטנות", ולאחר כמה עסקות קטנות שכבר בדרך, מי יוכל לעצור את כדור השלג המדרדר במדרון, ועד כמה תהיה תועלת בעצירתו לבד מגורם הענישה כשהנזק כבר נגרם...
הציבור צריך להתייחס להצעה זו לא רק לגופה, אלא במקרה זה במפורש גם לאישיותם של יוזמי ההצעה. מדובר בראש ממשלה ובשר האוצר במצב בו נגד שניהם מתנהלות חקירות בנושאים קרובים, בלשון המעטה והזהירות, לנשוא הצעתם.
הסיכון שבהצעה זו אינו רק בהכשרה מיידית של עסקות ממשלתיות כבימי מפא"י [ואפשר להוסיף כמה מלות תואר כאן], אלא גם בסלילת דרך מילוט לחשודים, ובעידוד "חופש העיסוק" בכספי ציבור, כאילו מדובר בסקטור הפרטי.
זאת ועוד, לא ברור מה בדיוק גרוע בכללים התקפים כיום, לפיהם החשב הכללי במשרד האוצר אמור לבדוק ולאשר את ביצוע העסקות?! הרי אם העסקות כשרות, הוא יאשרן ואף יקשה שלא לאשרן, כי גם הוא, החשב, צריך לנמק את שיקוליו ולעבור מבחני ביקורת, ואם אכן יש פגם עליו עלה החשב - ודאי שיש הצדקה לבדיקתו.
לו היינו עדים למצב מתמשך כמה עשרות שנים ללא רבב, בו מינויים של בכירים במשק - לעולם אינם על בסיס פוליטי, בו כל העסקות כשרות למהדרין ומביאות תשואות חיוביות ועידוד המשק הציבורי, מצב בו אין שחיתות בקרב הארץ, כי אז היה טעם לבטל את מנגנוני הבקרה והפיקוח, כפירושו של הראב"ע בפרשת "משפטים":
"אילו היינו במקום שאין שם שור, אין צורך למשפטי שור נגח. ואילו היינו יושבים באוהלים, כקדריים, אין צורך למעקה ומזוזה. ואם בארץ הודו, אין צורך למשפט גניבה ורציחה ועושק ועדות שקר".
אלא שמצויים אנו בדיוק בקצה הנגדי לאוטופיה זו, ועל כן, אצלנו דווקא דרושות: הבקרה, הבדיקה, החקירה, השפיטה, ההענשה.