"העולם הזה הוא הרצון לעוצמה - רק זאת!
ואף אתם עצמכם הנכם הרצון הזה לעוצמה - זאת ולא יותר".
פרידריך ניטשה, רשימות מן העיזבון
שלושה גיבורים לפרק הזה: המודח, טל בן דוד, הנמסיס שלו בפרקים האחרונים, טלכו, ולשון המאזניים התורנית במאבק בין תום וג'רי, אביגיל. שלושה אנשים שונים זה מזה שנראה גם שמונעים מדברים שונים זה מזה. אבל אם חופרים מעט במניעיהם, ומנקים את השכבה החיצונית, מגלים ששלושתם פועלים בעקבות היצר הפסיכולוגי שבציטוט: שלושתם הינם הרצון לעוצמה - זאת ולא יותר.
הראשון הוא מי שכבר שילם על כך את המחיר, טל בן דוד. הרצון לעוצמה מפעפע בטל מהרגע שהחל המשחק. הוא רוקח מהלכים, הכל בשליטתו. ושליטה היא וריאציה של כוח. וכדי להסתיר את הכמיהה הזו לעוצמה - מפני עצמו הרבה יותר מאשר מפני אחרים - נתלה טל ב"כנות". כנות היא וריאציה של "אמת", מדי ההסוואה החביבים על הרצון לעוצמה.
כי תבינו, בסרט שמביים טל בתוך ראשו, הוא השליט הנאור של השבט. כמו בתי מלוכה בהיסטוריה, גם הוא מאמין כי השלטון ניתן לו ישירות מהאל. וכדי לפצות את נתיניו על כוחו העודף מולם, מעניק להם השליט הנאור את כנותו. הוא לא רק יספר להם מי מודח, אלא גם יספיד אותו בפניו.
הכנות היא, מן הסתם, צידוק לעצמו לכמיהה לקבוע גורלות בשבט. הכנות היא גם מי שמסמאת את עיניו. ואותה כנות ממש משמשת גם כרשת ביטחון כשהכוח נשמט מידיו באחת, כפי שמעיד משפט ההדחה הקלאסי שיוצא מפיו: "אני שלם עם כל הדברים שעשיתי במשחק". שנאמר: אני רציתי להפסיד בכבוד - זאת ולא יותר.
וגם את אביגיל, על-אף תדמית הדונאט שלה, מניע אותו רצון לעוצמה. אחרת, מה מסביר את ההחלטה שלה לבגוד באליאנס שלה? אסטרטגית היא לא הרוויחה דבר. טלכו הציע לה נזיד עדשים תמורת נזיד עדשים: קודם הוא מסביר לה למה הברית הנוכחית שלה תחומה בזמן ולא נצחית - ואז מציע לה ברית זמנית "עד האיחוד".
אז מה גורם לה לוותר כה בקלות על הפוזישן הקלאסי של חברה נחבאת אל הכלים בברית חזקה? איך היא בוגדת ככה באנשים שהיא באמת אפרישייאיט? איך היא מוכנה ככה לשמש באד אקזמפל לאחיינית שלה, וון שי גרו אפ?? הכל בגלל שאביגיל לא מוכנה "להיות ניצבת". היא לא באה לפה כדי שיקחו אותה פור גראנטד. לרגע אחד גם היא תהיה קווין אוף דה פרום - זאת ולא יותר.
טלכו יוצא הכי טוב מהפרק הזה. הוא הבין נכון את המצב, ופעל פעמיים, פעם מול אוהד ופעם מול אביגיל, עד שהצליח לשנות את יחסי הכוחות. לטלכו יש יכולת מצויינת לתקשר עם כל אדם. העדות החותכת לכך היא הקשר שפיתח עם זיו.
אבל את הרצון לעוצמה שלו ביטא טלכו בפרק הקודם, כשהתנדב לעמוד בראש הברית השנייה בשבט. בכך הוא סימן את עצמו כשחקן חזק ומסוכן, מוקדם הרבה יותר מהרצוי, במקום להמשיך ולהסתתר תחת מראה החנון הבלתי מזיק. כל כישורי המשחק שהוא מפגין עכשיו נועדו כדי לכפות על אותה טעות. וככל שהוא מפגין יותר מהם - כך הוא הופך מסוכן יותר בעיני האחרים, וחוזר חלילה.
העונש של טלכו הוא שמעתה אין לו מנוחה. הוא לא יכול להיות רגוע בשבט של שישה, כשלליעד, בת ברית שלו, יש קראש על אוהד. הוא גם לא יכול להיות רגוע באיחוד, שם יסומנו מיידית החזקים. מעתה ואילך עליו להשקיע את כולו בשליטה במשחק - זאת ולא יותר.
ושתי הערות להפקה לסיום:
1. תראו איזה יופי: כשדוחסים לפרק אחד שתי משימות ומועצת שבט, לא צריך למלא זמן אוויר בעדויות מיותרות.
2. למה לעזאזל התפירה של צילומי ההשלמה בתוך העדויות צריכה להיות כל-כך גסה? אם כבר עובדים עלינו, לפחות תנו לנו סיכוי לנסות להתעלם מזה.