שוקי הפישפשים הפכו באחרונה ללהיט מסחרי בכל אתר בעולם, עד כדי כך שביקור בשוק כזה כלול כיום בתוכנית-סיור של חברות התיירות , ממש כמו הביקור בקתדרלה או במוזיאון.
הריטואל כמעט קבוע: התיירים יורדים מן האוטובוסים, הדורי-לבוש, ומזנקים לקראת ההרפתקה המובטחת להם על-ידי מדריכי הסיורים. חלקם אחוזי סקרנות וחלקם תוהים וחוששים מפני הטיפוסים המשוטטים בשוק. שני הצדדים - הסוחרים ושוחרי המציאות - שולחים זה לעברו של זה מבטים נוקבים. לא פעם יש לרוכלים מראה מושך יותר משיש לסחורתם המוצבת על הדוכן, או המפוזרת על הקרקע.
כלב על ספה
בשוקי הפישפשים מתנהל הכל בעצלתיים. אפשר להפיק הנאה מהנבירה ומהעמידה על המקח. בכל מקרה, חייבים להצטייד בזמן ובאורך-רוח. הדוחק רב ולא אחת מתנהל הממכר והמקח בקצב של חלזונות. ויש תמונות אופייניות של שוק כזה, כמו אותו כלב, שגזעו אינו ניתן להגדרה, המתרווח על ערימת בגדים ישנים, ולידו אדוניו-המוכר, הרובץ על ספה מרופדת בשיער סוס. גם הכלב וגם הספה למכירה, לכל המרבה במחיר.
שוק הפישפשים הפך באחרונה למוסד. יש בו מצבור של חפצים חסרי-תועלת, גן-עדן לאספנים ולסתם זרוקים. עתיקות, חפצי-אמנות שנתבלו, חפצים מוזרים ולפעמים אפילו נדירים, שנזרקו מה"בוידעם", מהמרתפים ומעליות הגג - כל אלה מובאים לכאן על-ידי סוחרי ה"אלטע זאכן", המבקשים לעשות קצת כסף מהמציאות.
בשוק הפישפשים אפשר למצוא מטחנת-קמח ועד למיחם מצוחצח ומבריק; מכלי-אוכל סדוקים, מערכות-סכו"ם ישנות, כוסות, ועד לתצלומים משפחתיים שהצהיבו מיושן; תמונות-שמן גדולות-ממדים, מראות מתקלפות, ספרוני "קומיקס", תקליטים, משקפיים ובובות. אין כמעט דבר שאינו ניתן לרכישה בשוק הפישפשים. כאן אין קריטריונים של ענפי מסחר, אין מחירים קבועים ואין אחריות. רק אדם המתמצא בכל העירבוביה הזאת ויודע לעמוד על המקח - יבוא על שכרו.
כל הבא אל שוק הפישפשים, בכוונה לרכוש חפץ מסוים, זקוק למנה גדושה של מזל, כדי לאתר את אשר לבו חפץ; כמו, למשל, את המנורה שהוא מחפש זה שנים, כדי לתלותה בפינת האוכל של הבית שלו.
מבחינה זו קל יותר מצבם של מומחים ומקצוענים. אלה מעיפים מבט אחד ומייד יודעים להעריך את שוויו, או אי-שוויו של חפץ זה או אחר. לכן הם מצליחים לשלוף מן הערבוביה הססגונית את הפריטים הטובים ביותר. אשר לחובבנים - אלה יודעים, רק לעיתים רחוקות מאוד, מה שווה כמה.
כך קורה לפעמים שחפצים שהוצאו מהארגז של סבתא ושוקמו, מועברים אל דוכן אחר, שהמחירים בו גבוהים קצת יותר ואף מוצאים את דרכם אל חנות-עתיקות. אך למי איכפת? שוחרי שוק הפישפשים משתוקקים להתמקח, לברור ולרכוש מציאות, ומה שהם מביאים הביתה - די אם ימצא חן בעיניהם ולא בעיני הזולת.
לשוחרי הגרוטאות מהווים שוקי הפישפשים מקומות-מפגש קבועים. בכולם שולטת הערבוביה המקסימה, המלבבת, של נוסטלגיה ותועלתיות. המבחר זהה כמעט בכל מקום. השוני מתבטא בהליכות הרוכלים ובתגובות הקהל. המזג והלך המחשבה של המוכרים והקונים שונה ממקום למקום, ומכאן קסמו הייחודי של כל שוק פישפשים. במקום אחד שולטים הסדר והטעם הטוב. במקום אחר - תוהו ובוהו של זרוקים, כשהאוויר ספוג ריחות נפטלין, עשן, קפה ונקניקיות חמות. תקוותם של כל אלה העטים על הדוכנים ומחפשים מציאות היא אחת: שיתמזל מזלם ושיצליחו לשלוף מן הערימות חפץ מקורי כלשהו, אוצר יחיד ומיוחד.