ההשערה בקרב מומחים בשוק ההון היא, כי מעילה בחברת השקעות, כמו זו שפורסמה באשר לחברת הראל, יכולה להתבצע בדרך של מתן הלוואות ללקוחות פיקטיביים.
בתי ההשקעות וחברות הביטוח נוהגות לתת הלוואות ללקוחותיהם על-מנת שאלה ישקיעו בשוק ההון. ההלוואות ניתנות, בדרך כלל, נגד בטחונות נאותים. מטרות מתן ההלוואות: רווח מהכנסות ריבית, חיזוק הקשר עם הלקוח ועידוד הפעילות בשוק ההון. הקף ההלוואות עומד על מיליוני שקלים לכל לקוח ויכול להגיע לעשרות מיליונים ללקוח יחיד. לפיכך, אם אכן בוצעה מעילה בחברת הראל, אין זה ברור, היכן היו הבקרות אשר לא היו אמורות לאפשר יציאתו של סכום בלתי נתפס של למעלה ממאה מיליון ש"ח מבלי שאיש ייתן על כך את הדין, עוד ברגע הראשון למעילה, ולא באיחור של מספר שנים!
עיון בדוחותיה הכספיים של חברת הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "החברה". הראל בית השקעות הינה חברה בקבוצה) מעלה כי ביום 31 בדצמבר 2006 הקף ההלוואות שנתנה החברה עמד על כמיליארד וחצי ש"ח(!). מתוך הסכום העצום הזה, למעלה מ-600 מיליון ש"ח ניתן כהלוואות לחברות שונות, על-פי "דירוג פנימי" לביטחונות. שאר ההלוואות ניתנו נגד בטחונות, כגון שיעבוד פוליסות ביטוחי חיים, שיעבוד מבנים ושעבוד כלי רכב. הרכב ההלוואות כולל בנוסף סך של כ-26 מיליון ש"ח הלוואות לעובדים ללא בטחונות. הקף המעילה המשוער, כ-120 מיליון ש"ח, בהחלט מהותי עבור החברה, ועומד על כ-10% מהונה העצמי של החברה.
בין אם המעילה בוצעה בדרך של יצירת לקוחות פיקטיביים והזרמת הכספים לכיס פרטי ובין אם לאו, להלן כשלים אפשריים והתייחסות לגורמים שהיו עשויים לחשוף מעילה במרכז ההשקעות: