עכשיו, שבוע כמעט אחרי פרסום דוח וינוגרד, אחרי שהאבק ששטף את הממשל הישראלי נשאב ופתאום צריך לקבל החלטות, לגבי כל מה שאולמרט לא עשה לטענת השופטים, וכל מה שפרץ לא השכיל לדעת, וכמובן על האופן שבו חלוץ השתמש לרעה בעוצמה המטורפת שיש לו כרמטכ"ל, הצלחתי לקרוא חלקים מהדוח שפורסמו בכלי התקשורת ובאחת הפסקאות היה כתוב: "אנחנו בוחנים היטב את התנהלותם של מקבלי ההחלטות במלחמה ומוצאים אותה מאופיינת בהישגים וגם בליקויים. אבל לליקויים האלה ישנם שותפים רבים מאוד. לא רק אנשים ומוסדות, אלא גם תהליכים חברתיים עמוקים המגיעים עד כדי שינויים באתוס הלאומי עצמו בהן נדון בדוח הסופי".
אני שואלת את השופטים שיושבים בוועדה, האם בדקתם את התנהלות יתר החברים בממשלה באותה תקופה? הרי לרובם ככולם היתה יד והחלטה בכל הנוגע ליציאה למלחמה. האם ביקרתם את הסכמתו של יו"ר האופוזיציה מר בנימין נתניהו שערב ההחלטה על יציאה למערכה הביא בפניו ראש הממשלה אהוד אולמרט את התוכנית וקיבל את ברכתו ליציאה לדרך?
ואתה, מר בנימין נתניהו, למה שלא תודה רק הפעם "למען השם" (אני משביעה אותך) כי ידעת על היציאה למלחמה על כל הבטיה ותמכת באולמרט? בלי לפגוע בך ביבי, צא ולמד מהתנהלותו של מר מנחם בגין ז"ל. את התאריך הזה לצערי אתה לבטח לא שוכח. זה היה ב-27 ביוני 1976, אז יצאה טיסה מס. 139 של חברת "אייר פראנס" מישראל לפריס. המטוס ביצע כמתוכנן חניית ביניים בשדה התעופה שבאתונה, יוון. שם עלו 56 נוסעים נוספים ביניהם מספר מחבלים פלשתינים הנמנים עם ארגונו של ודיע אל חדד (פלג קיצוני של פורשים מארגון "החזית העממית" של ג'ורג' חבש).
במהלך הטיסה השתלטו המחבלים על המטוס (ובו 246 נוסעים) ובאיומי נשק פקדו על נחיתה תחילה בבנגזי, לוב ולאחר מכן על טיסה לשדה התעופה באנטבה, אוגנדה. החוטפים הציבו אולטימטום ובו תבעו את שחרורם של יותר מ-50 מחבלים שפוטים, רובם בישראל. ממשלת ישראל הודיעה שהיא מקבלת את תנאי החוטפים, במקביל עסקה מערכת הביטחון בתכנון מבצע חילוץ. ב-3 ביולי 1976, עוד לפני שהתוכנית אושרה סופית בישיבת ממשלה, המריאו משדה התעופה בשארם א שייח' ארבעה מטוסי "הרקולס" ועליהם כ-200 לוחמים בפיקודו של קצין חי"ר וצנחנים ראשי תת-אלוף דן שומרון (לימים רמטכ"ל צה"ל).
אבל העניין המרגש והמתאים, שיכול להוות דוגמא אישית ליו"ר האופוזיציה נתניהו דווקא עכשיו, הוא העובדה שבטרם היציאה למבצע וגם ביום המבצע עדכן מר יצחק רבין ז"ל ראש ממשלת ישראל אז, בעניין המבצע את בגין, שכיהן כיו"ר האופוזיציה. עוד באותו יום אמר בגין לרבין כי הוא תומך בו. וגם אם חלילה המבצע ייכשל הוא יהיה שם כדי לתמוך. אז תגידו לי אתם, היכן ישנם עוד פוליטיקאים כמו הפוליטיקאי הזה? זהו בדיוק העניין.
כשאחרי ועדת וינוגרד נפתח מחול דם מסביב לאולמרט, אז רק הבנתי באמת עד כמה מערכת הפוליטית שלנו רקובה, ביבי שכח כנראה שלפני המלחמה הוא קיבל את האינפורמציה מוועדת חוץ וביטחון וכן מראש הממשלה, שם הוא הצהיר בפומבי על הסכמתו לצאת למלחמה. לבני בוודאי לא זוכרת שהיא בתקופת המלחמה היתה מ"מ ראש הממשלה ועודכנה פרט לפרט בעניין היציאה למלחמה, שלא לדבר על פרס שחושב רק על הנשיאות ושותק כמו תמיד.
אני כבר מעדיפה שלא לפרט על ברק ומופז. ודיכטר בשקט טווה חוטים ביחד עם לבני מאחורי גבו של אולמרט. אז לבוא ולומר שהדרג הפוליטי לא שקל מספיק את תוצאות החלטותיו זאת לא החכמה, כי חשוב שאזרחי ישראל ידעו שראש הממשלה לא מחליט לבד, מי שנותן לו את הגיבוי זאת הממשלה.
כך היה במלחמה הנוכחית, אחרי חטיפתם של שני החיילים . תזכורת קטנה, לקצרי הזיכרון, כמעט 82% תמכו בכל מהלכי המלחמה כולל התקשורת, וממש אחרי הדוח שפורסם, הם שינו דעתם. פועל יוצא, כאשר וינוגרד מתעלם מהעובדה שההחלטות התקבלו ללא דופי פה אחד בממשלה בהליך דמוקרטי לחלוטין, הוועדה בעצם הופכת להיות ועדה של ארכיאולגים וממש לא ועדת חקירה כמו שמכנים אותה על-פי חוק.
אז אני מרגישה שבמדינת ישראל השרים והחכי"ם שיושבים על הכיסאות משמשים "ליופי". הם גייסי כספים, הם יועצים לצה"ל וחותמת לראש הממשלה. ואז כשהעניינים משתבשים הם משמשים עלי תאנה ברק ונופת צופים ולעיתים הם ציפורים. אני מתכוונת לדרג המדיני - כלומר ראש הממשלה, שר הביטחון וכל השרים וכל חבורת האופוזיציה, החל ממ"מ ושרת החוץ דרך המשנה והסגנים ועד השרים חסרי התיקים!
מבחן התוצאה לימד בלי צורך בוועדה שכולכם לא עשיתם את מה שמוטל עליכם. נקודה! אז חברי וינוגרד היקרים, אני כותבת כאזרחית ולא כעיתונאית, לפני הדוח הסופי, אנא בדקו עוד את יתר הדברים. אני מעריכה את השירות שלכם עבור המדינה ויש לי הרבה מאוד כבוד אליכם ועם כל הכבוד לעתידו של אולמרט בדוח יש דברים חשובים יותר, גדולים אפילו ממשולש הברמודה שמככב בתפקיד בראשי בדוח.
זאת ההזדמנות היחידה לתקן פעם אחת ולתמיד את התנהלות המערכת השלטונית המדינית בעניין קבלת החלטות (במקרה שלנו אפילו להחתים את כל הנוגעים בדבר שהם אכן יודעים על כל מהלך). לבדוק שוב את צה"ל מול מקבלי ההחלטות. אם נעשה את המהלכים הללו אזי הדוח היה ספרינג צונן ומעיר אחרי כל כך הרבה זמן של שינה מעורערת.