דומה כי בהפטרת השבוע, הנביא מדבר אלינו ישירות. תמיד יש קשר בין תוכן הפרשה לזה של ההפטרה ותמיד יש גם רמזים לאירועי השבוע, אבל לא תמיד זה גלוי כל כך. הנה מה שאומר לנו הנביא, עם תרגום חופשי לעברית מדוברת:
(הושע ב) [ד] רִיבוּ בְאִמְּכֶם, רִיבוּ--כִּי-הִיא לֹא אִשְׁתִּי, וְאָנֹכִי לֹא אִישָׁהּ; וְתָסֵר זְנוּנֶיהָ מִפָּנֶיהָ, וְנַאֲפוּפֶיהָ מִבֵּין שָׁדֶיהָ.
הנביא מתייחס אל המערכת השלטונית כאל אשה, ופה כנראה המקור לבדיחה שנהגו לספר אודות מאוויהם של תושבי ברית המועצות לשעבר: אמנו רוסיה, אבינו סטלין, הלוואי והיינו יתומים.
ובמה מתבטאת זנותה של אותה מערכת שלטונית?
[ז] כִּי זָנְתָה אִמָּם, הֹבִישָׁה הוֹרָתָם: כִּי אָמְרָה, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי.
היא עושה בושות, הֹבִישָׁה, בכך שנענית לכל מיני פיתויים מבחוץ, אֵלְכָה אַחֲרֵי מְאַהֲבַי נֹתְנֵי לַחְמִי וּמֵימַי, צַמְרִי וּפִשְׁתִּי, שַׁמְנִי וְשִׁקּוּיָי, ובו בזמן זונחת את בעלה.
כידוע, הברית בין ה' לבינינו משולה לברית שבין איש ואשה. חג השבועות, שיחול בשבוע הקרוב, הוא יום החתונה, והתורה היא הַכְּתוּבָּה שנתן ה' לרעיתו, לנו. ועל כך מתריע הנביא, על הפרת הברית מצד האשה, אנחנו, כלפי בעלה, הקב"ה. הבעל אינו יכול לוותר על אשתו, כי התחייב לקשר נצחי. הוא יכול לפעול בדרכים שונות כדי להשיבה אליו, אבל שני דברים הוא מנוע מלעשות, לטול ממנה את הבחירה החופשית ו/או להפרד ממנה סופית. האישה מתנהגת כאילו אין לה בעל ומתמסרת בחדווה לכל מי שמחייך אליה ומבטיח לסייע בהגשמת הזיותיה אודות שלום. מה עושים? איך מחזירים את האשה הסוטה לדרך הישר?
[ח] לָכֵן הִנְנִי-שָׂךְ אֶת-דַּרְכֵּךְ, בַּסִּירִים; וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ, וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא.
שָׂךְ זה מלשון מסך וסִּירִים הם קוצים קשים. כלומר, מכשולים קשים בדרך. כל מה שמנסים לעשות, מתקלקל. גם כאשר נדמה כי לקחנו בחשבון את כל האפשרויות ונקטנו בכל ההגנות, שום דבר לא מסתדר.
אין סכוי להגיע לאן שרוצים, תמיד יתעו בדרך כי ההבטחה היא: וּנְתִיבוֹתֶיהָ לֹא תִמְצָא. לא משנה כמה יתאמצו, לא יוכלו להגיע. וגם התקשורת עם המאהבים תשתבש, כי וְגָדַרְתִּי אֶת-גְּדֵרָהּ. הם שומעים את הנאמר, יום איחוד ירושלים למשל, ולא מבינים על מה מדברים אתם.
והנביא ממשיך בתיאור הצפוי לנו: [ט] וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא-תַשִּׂיג אֹתָם, וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא; וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן--כִּי טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה.
וְרִדְּפָה אֶת-מְאַהֲבֶיהָ וְלֹא-תַשִּׂיג אֹתָם. תסכול נורא. אנחנו מדברים אתם שלום והם עונים לנו בקסאמים ובהבטחות למלחמה של תגמר. וּבִקְשָׁתַם וְלֹא תִמְצָא, גם אלה שנחשבים ידידינו או לפחות בלתי מעורבים ולכן הוגנים, גם הם מתרחקים מאתנו.
מה עושים, איך מתירים את התסבוכת? מסתבר שאין ברירה. בסוף היא תגיע למסקנה שעומדת מול עיניה כל העת והיא מתעלמת ממנה: וְאָמְרָה, אֵלְכָה וְאָשׁוּבָה אֶל-אִישִׁי הָרִאשׁוֹן--כִּי טוֹב לִי אָז, מֵעָתָּה.
נו, ואיך יגיב הבעל הנבגד לרעיון הזה?
[כ] וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית, בַּיּוֹם הַהוּא, עִם-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְעִם-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וְרֶמֶשׂ הָאֲדָמָה; וְקֶשֶׁת וְחֶרֶב וּמִלְחָמָה אֶשְׁבּוֹר מִן-הָאָרֶץ, וְהִשְׁכַּבְתִּים לָבֶטַח.
זה מדבר על האנשים הפשוטים, עלינו. אנחנו אומנם נתונים לשליטת המערכת הבוגדנית אבל אין אנו חלק ממנה. בשלב הראשון אנחנו מתפכחים ושבים אל ה', ומכאן והלאה מתפתח לו תהליך הגאולה, כי ההתפכחות שלנו תקרין אל המערכת הבוגדנית שתתפכח גם היא.
ואז בשלב השני, כולם מתקבלים ברצון ובאהבה, מה שמתבטא בחידוש ברית הנישואין בינינו לבין ה':
[כא] וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, לְעוֹלָם; וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט, וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים. [כב] וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי, בֶּאֱמוּנָה; וְיָדַעַתְּ, אֶת-ה'.
לדעת את ה', זהו היעוד לעתיד לבוא וזה כבר כאן. מה שחסר זה רק התפכחות שלנו; שנפסיק לתלות תקוות בוועדות, במבקרים או בחוקרים למיניהם, שכן כולם מתעסקים במעטפת, בעוד המשימה שלנו היא להתעסק במהות. המשימה שלנו היא להפנים את הידיעה כי ה' הוא האלוקים ובדרכיו עלינו ללכת, ואז כבמטה קסם ייעלמו כל הבעיות.
נו, ואז אין ספק שיהיה רק טוב ליהודים, וגם לכל האחרים.