דמוקרטיה במיטבה מתפקדת באיזון בין הרשויות השופטת, המבצעת והמחוקקת. ערעור האיזון וריכוז סמכויות לא מאוזן בידי אחד הגופים מכרסם ומערער את הדמוקרטיה ובהחלט עלול להביא לשיתוק המערכת ולהידרדרות מהירה לסוג של שלטון אוטוקרטי.
ממשלת ישראל האחרונה שרויה בשיתוק מוחלט מאז מלחמת לבנון השנייה. היא אינה מסוגלת להחליט, משהחליטה, היא אינה מסוגלת לבצע והחלל השלטוני המעיק על כל אזרח, כפרצה קוראת לגנב, סופו שיתמלא על-ידי מי שלא נועדו לכך, שכרגע הם מענה זמין לבעיה ולעתיד מסמלים את סוף הדמוקרטיה כפי שהכרנו. יהיה זה גאידמק הממלא בהונו את החלל השלטוני עד כדי סכנה שהוא יהיה חלק מהשלטון ויהיה זה הבג"צ הממלא במצוות עשה את מה שהממשלה לא מסוגלת והופך בכך את עצמו לשלטון חליפי ממונה בידי ועדה עלומה.
החלטת בג”צ משבוע שעבר שבתוך 4 חודשים על הממשלה למגן את שדרות, אפילו היא נכונה וצודקת, מסמלת את גלישת ישראל למשטר ייחודי של אוטוקרטיה שיפוטית העוקפת ומבטלת את הדמוקרטיה האזרחית. החלטת בג"צ אינה שונה מוסרית וערכית מהחלטה המחייבת את ממשלת ישראל לצאת למלחמה בתוך 4 חודשים - ויהי מה - או לפנות את שדרות בתוך חצי שנה ויהי מה. החלטת בג”צ מייתרת את המערכת הפוליטית, את הוויכוח הציבורי ואת אחריות שאר מרכיבי הממשל הדמוקרטי למלא את חלקם במאזן המשולש: חקיקה, שיפוט וביצוע. כל מי ששמח על החלטת בג”צ בנושא מיגון שדרות - שמח על סופה של הדמוקרטיה המאוזנת ועל בואה של אוטוקרטיה ודיקטטורה הסמויה.
איננו יודעים, כאזרחים, מי הם המנהלים את נתיבות חיינו, מה עברם, מה גישתם, מה עשו כדי להגיע למעמד של שופט עליון בישראל, מי הם הממנים ומה הם שיקוליהם ובעיקר איננו יודעים למי הם חייבים דין וחשבון. זאת למרות זכות הציבור לדעת. אנחנו יודעים ויכולים להיות בטוחים שהם בני אדם וככאלה יש להם מקורבים ואסכולות מחשבתיות, שהם נגועים במאבקים כיתתיים בסגנון - מנה את מקורבי ואמנה את מקורביך - והם ממנים אחד את השני.
היות ועדיין אין קוד גנטי לשופטים ההופכם לעל-אנושיים טבעי שתוך זמן קצר תצמיח השיטה הלא מבוקרת שחיתות וסיאוב בלי מנגנוני פיקוח ותיקון. כבר היום יודע כל מי שנזקק למערכת השיפוטית בחיי היום יום שאין הבדל אמיתי בין התנהלותה להתנהלות שאר המדינה. גם בבתי המשפט הטוהר הוא וירטואלי והיום-יום מלא בעסקות של עורכי דין שבינם לצדק יש מעט מאוד, שהסחבת והשיתוק מכרסמים במערכת המשפט בדיוק כמו במשרד ראש הממשלה ושהסטנדרטים שבג”צ מכתיב לאחרים לא מיושמים במערכת המשפט עצמה.
תפקיד המערכת השיפוטית העליונה בישראל הוא סך הכול לקבוע האם הממשלה מצייתת או חורגת מהוראות הכנסת. אסור לה להחליף את הכנסת במתן ההוראות ואסור לה להחליף את הממשלה בביצוע ואם היא עושה זאת, יהיו החלטותיה ההגיוניות ביותר, היא משחררת מאחריות את מי שאנחנו האזרחים מינינו והיא מייתרת את הדמוקרטיה לטובת מה שמתחיל להיות מכונה בצדק - דיקטטורה שיפוטית.