בחולי סוכרת, שאסור להם ליטול תרופות אלו (מעכבי PDE5) מסיבות שונות או סוכרתיים שהתרופות האלה לא הועילו להם ולא הצליחו להשיג זקפה או במטופלים, שתופעות הלוואי ללקיחת התרופות היו קשות (תופעות שמופיעות אצל 40%-50% מכלל חולי הסוכרת), לחולים אלה, מומלץ להתחיל טיפול תרופתי בהזרקות. דהיינו, הזרקות לגוף המחילתי באיבר המין לפני קיום מגע מיני.
תרופות ההזרקה נמצאות בשימוש שנים רבות. כגון, פפברין; פנטולאמין ופרוסטגלאנדין (PGE1) מוזרקות לפני המגע המיני כל אחד לחוד או בשילוב ביניהם והם ניתנות כטיפול לטווח ארוך.
טכניקת ההזרקה, צורת ההזרקה והמינון המדויק הינו אישי לכל מטופל. השילובים בין התרופות השונות והמינונים מותאמים במיוחד בהתאם לצורך. הצלחת הטיפול הזרקתי היא גבוהה והיא למעלה מ-90%. במידה והמטופלים שומרים על כל הכללים המתאימים לטיפול זה לא יופיעו סיבוכים ולא תהיינה תופעות לוואי.
המטופל מקבל מזרקים קטנים עם מחט דקיקה ובו החומר שהותאם אך ורק לו. בשלבים הראשונים עובר המטופל תרגול עצמי במרפאה ובבית עד לקביעת המינון המדויק והמתאים לו. חשוב שהרופא האורולוג יהיה מומחה בנושא ויודע להדריך ולעקוב אחרי כל מטופל בהתאם לתוצאות.
ישנם מטופלים שבמקביל לטיפול הזריקתי ולתגובה המצוינת שלה, חלה אצלם ירידה ברמת הסוכר. המטופל מאוזן היטב מבחינה הסוכרת ואז ניתן לנסות פעם נוספת להתחיל טיפול בכדורים (טיפול פומי).
בעבר היו ניסיונות של טיפול באמצעות משאבות ואקום המולבשות על האיבר או מריחת משחות שונות על האיבר או בתוכו שכיום לא משתמשים בהם יותר.
אותם מטופלים שהסוכרת שלהם אינה מאוזנת בצורה בולטת או לחילופין לא קיימו יחסי מין במשך שנים רבות הטיפולים בכדורים או בזריקות אצלם אינם עולים יפה. למקרים אלה, נותר רק טיפול כירורגי של השתלת תותב לתוך הפין (בכ-5%-1% מבין החולים האלה). באמצעות התותב ניתן להגיע למגע מיני. אולם, ישנם סיבוכים הקשורים לתותב עצמו שהנם מרובים יותר בחולים הסוכרתיים.
הפרעות זקפה הינה בעיה נפוצה באוכלוסיה בכלל ובסוכרתיים בפרט. כיום ניתן לתת מזור לחולים הסוכרתיים ולהשיבם לחיי מין מלאים ומספקים. בהשאלה ל"מעז יצא מתוק" ניתן כיום לומר: "גם למתוק יצא און!"