מ-Nfc מיום 20 ליוני: "היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, פרסם (ד', 20.6.07) נוהל חדש למלחמה בבניה הבלתי חוקית. מדובר בנוהל הכולל מתן סמכויות אכיפה לוועדות תכנון ובניה להחרים כלים המשמשים לבניה כגון: מערבל בטון, משאבת בטון, דחפור (שופל) מחפר (באגר)".
אין החוק כיום מגדיר קריטריונים לקבלת החלטות של ועדת בניין ערים. מבחינת הבקשות ניתן להיווכח כי בקשות מאוד דומות לעיתים מאושרות ולעיתים נדחות, ולא ניתן לדעת את הסיבה. זה גם פיתח את נושא המאכרים, אותם מתווכים מקורבי אגף ההנדסה וועדת בניין ערים, שביכולתם לדאוג לקבלת אישור.
החוק אינו קובע הליך סדיר, בו הרשות מחויבת לקבלת החלטה תוך פרק זמן סביר, וכל אי-אישור ינומק, ע"פ קריטריונים הקבועים בחוק ובתקנות. כך יכולה הוועדה למשוך את התהליך לאורך שנים, מה שבפועל הופך לתשובה שלילית, מבלי שניתן לערער על ההחלטה.
ניסוח התקנות מראש מזמין חוסר הוגנות עד שחיתות תוך שימוש במונח "מתירים", שמשאיר את שיקול דעת לוועדה, להבדיל מ-"מחייבים". שיקול הדעת ניתן לוועדות שבהתנסחות זהירה אומר כי חלקן נגועות במשוא פנים, וחלקן הנן סתם חותמת גומי לרצון ראש העיר.
דוגמה בולטת לנושא היתה בניית המגורים במרינה בהרצליה, על קו המים, בניגוד לחוק שקבע מרחק מינימאלי של 100 מטר. התוכניות אושרו בוועדת בניין ערים למרות היותן נוגדות את החוק, תוך שימוש במושג מעורפל של "מלון דירות" שלא היה אלא כסות להכשרת בניית מגורים תחת ההרשאה לבניית מלונות. אותה ועדה שנתנה יד לעקיפת החוק, היא זו שמונתה עכשיו לאכיפתו.
מה תהיה התוצאה בשטח של התקנות החדשות? האכיפה תופעל על אותה אוכלוסיה חלשה שכל רצונה לסגור מרפסת או להוסיף חדר לילדים, ואיש לא יגע באותם קבלנים שהינם מקורבי ראש העיר, שהרי התקנה "מתירה" ולא "מחייבת".
אדוני היועץ המשפטי לממשלה, מה הועילו חכמים בתקנתם? תואיל ותוסיף עוד שני סעיפים לתקנות, האחד שיחייב כי האכיפה תבוצע מהגדול לקטן, כלומר הפעלת הסמכות חייבת להיות בסדר יורד של היקף החריגה, והשני יגדיר מי שומר על השומר, כלומר מי יפקח על הפעלה הוגנת ויעילה של סמכות חדשה זו, והפיקוח חייב להיות חיצוני לעיריה. גם הוספת שקיפות, כלומר חובת פרסום ברבים, לא תזיק.