אבחון פסיכו-דידקטי לילד

• הביעו התעניינות, אך הותירו לילדכם את החופש לבחור מה לספר ומה לא.

• למרות הסקרנות הרבה, מומלץ לא לשאול את הפסיכולוגית להתרשמותה בסוף כל פגישה ו/או בהפסקות. במהלך הפגישות מתהווה הרושם ובסוף התהליך יתכן שדברים יפורשו באור שונה.

• שאלות בנוכחות הילד עלולות ליצור אוריה של מתח ומבוכה שעלולים לפגוע בקשר שנוצר בין ילדיכם לבין הפסיכולוגית ובכך עלול לפגוע בהמשך תהליך האבחון.

• הקפידו להגיע בזמן, כפי שסיכמתם עם ילדכם.

התחושה הזו "האם משהו אצל הילד שלי לא בסדר" לרוב מקננת גם אצל ההורים. ההתלבטות האם זה בסדר שעדיין הוא לא מזהה את האותיות? האם כל הילדים מתרוצצים וקשה להם לשבת ולהתמיד לאורך זמן? האם שיעורי בית הם סיוט אצל כולם? מה עושים? איך אני יכול לעזור? חשוב לדעת שללקויות למידה יש השפעה גם על ההיבטים הרגשיים של הילדים למשל השפעה על הדימוי העצמי, כיצד אני תופס עצמי בהשוואה לאחרים, השפעה על יכולת להתמודדות עם מצבי תסכול וקושי, ולעיתים לקויות הלמידה אף מלוות במצוקה רגשית משמעותית. אבחון מדויק וטיפול נכון יכול לסייע בהתמודדות יעילה ואפקטיבית עם האתגרים שמציבים לקויות הלמידה ואף להפחית באופן משמעותי את המצוקה הן אצל הילד/ה והן אצל הוריו. תהליך האבחון הוא הזדמנות לתפנית בהתייחסות ובהתמודדות מול הקשיים.

הרבה לפני שמישהו פנה אליכם והסב את תשומת ליבכם שאולי קיים איזשהו קושי, סביר מאוד שבנכם/בתכם כבר החלו לשים לב לתפקודם השונה או לפער בינם ובין חבריהם, להרגיש שהם אחרים ולחשוש "אולי משהו אצלי לא בסדר". התחושה הזו שמלווה את ילדכם לעיתים קרובות מעוררת בושה, רצון להסתיר, הרגשה כי אני שונה, מבוכה ומצוקה רגשית. כל ילד/ה מתמודד עם תחושה זו באופן אחר. אחד מפגין כלפי חוץ כעס, מפטפט, מפריע מתווכח עם ההורים ועם המורים. אחרת מתכנסת פנימה, שקטה בקצה הכיתה ומתפללת שלא יפנו אליה ולא יבקשו ממנה לקרוא בקול רם או לגשת לפתור תרגיל על הלוח.

בסוף תהליך האבחון מתקיימת פגישת דיווח תוצאות להורים. זו פגישה חשובה בה נמסרות לכם תוצאות המבדקים השונים וניתנות ההמלצות. חשוב מאוד ששני ההורים יגיעו לפגישה. במהלך שמיעת התוצאות נסו לחשוב על ההשלכות של הממצאים על חוויות חיי היום יום של ילדכם ושלכם. לקות למידה אינה נותרת בתחום הלמידה, היא משליכה על כל התפקודים בחיי היום יום. לדוגמא, בעיית התארגנות שמקורה בהפרעת קשב יכולה לבא לידי ביטוי בשכחה של ציוד, שכחת תאריכי מבחנים, קשיי התארגנות בבוקר ועוד. פגישה מוצלחת היא פגישה שבסיומה תצאו עם הרגשה כי מובן לכם מהו הקושי וכי אתם יכולים לנסח אותו בשניים-שלושה משפטים. אל תהססו לשאול. בנוסף, חשוב שתהיה שיחת סיכום של הילד עם הפסיכולוגית המאבחנת. בשיחה כזו יתבצע דיאלוג בין הילד לפסיכולוגית, תתחדד ההבנה לגבי תחומי החוזק והקושי וניתן יהיה לחשוב ביחד על הדרכים המתאימות לעזור לו.

לפני שמביאים את הילד, ההורים נפגשים עם הפסיכולוגית המאבחנת. חשוב לראות פגישה זו כפגישה ייעוצית עבורכם ההורים. הפגישה הראשונה היא הזדמנות לבטא מול גורם מקצועי את חששותיכם ולהעלות לבטים ושאלות. הפסיכולוגית תסביר לכם בפירוט מה צפוי לילד בפגישות האבחון השונות וביחד תוכלו לחשוב כיצד להסביר לילדכם את הצורך בתהליך זה ומה הוא עומד לחוות בפגישות. כל ילד(/ה) שונה ולכל משפחה מתאים הסבר מעט שונה. בכל זאת ישנן כמה נקודות שעשויות להתאים לרוב הילדים:

• חשוב לא להשתמש בהסברים לא מדויקים. מסר לא נכון פוגע באמון שילדכם רוכש לכם וללא ספק יפגע גם בתהליך האבחון.

• קחו בחשבון שילדכם מרגיש קושי כלשהו (קשה לו לקרוא/לכתוב/להתרכז). מומלץ לציין שקושי זה הוא הסיבה לתהליך האבחון.

• מומלץ לומר שהפסיכולוגית רוצה להכיר אותו (לראות כיצד הוא חושב, פותר בעיות, זוכר דברים שונים ועוד) וזאת במטרה לדעת כיצד ניתן לעזור לו, הן במסגרת בית הספר והן במסגרת הבית.

• חשוב לתת תיאור קצר של הפגישות הצפויות ומה יעשה בהן.

• אם הילד צעיר, חשוב לסכם עימו מראש כיצד תיפרדו ממנו (האם תחכו לו בחדר סמוך, האם תשבו עימו בדקות הראשונות ואז תצאו וכד'). הסכם מראש מצמצם את המתח והחרדה שטבעי כי הילד/ה יחוש לקראת הפגישה הראשונה.

1. מאמצים את הגישה "כולנו מול לקות הלמידה": גישה המבינה כי המקור לקושי הוא לקות הלמידה ולא עצלנות, טיפשות או חוסר מוטיבציה. זירת ההתמודדות איננה הורים מול הילד או הורים מול המורים. זירת ההתמודדות היא כולנו מול לקות הלמידה. כולנו באותו צד של המתרס ועל-ידי שילוב כוחות, נוכל להתמודד עם הלקות הרבה יותר טוב. 2. בונים צוות תומך: בונים רשת תמיכה שתסייע גם לכם וגם לילד לא לחוש בודדים במערכה. הורים, אחים גדולים, מחנכת, יועצת, מורים מקצועיים, מורת שילוב, מורה פרטית, פסיכולוג, רופא - כל מי שעובד עם הילד צריך להכיר את מאפייניו ולראות כיצד הוא יכול לסייע. 3. מקפידים על קשר בין הגורמים השונים: קובעים חלוקת עבודה בין הגורמים המטפלים ומקפידים על פגישות מעקב קבועות בבית הספר. בפגישות המעקב מעריכים מחדש את צרכיו של הילד ומחליטים על ההמשך. 4. אתם "הורים מנהלים" המובילים את הטיפול בילדכם לכן עליכם ליצור קשרי עבודה טובים עם הצוות, לעדכן אותו בצרכים המשתנים, לשמוע על תפקוד הילד ולבנות ביחד דרכי התמודדות. הקשר צריך להיות עקבי ולאורך כל השנים. 5. לקראת תקופות של מעבר ושינוי כגון מעבר בית ספר, חטיבה, תיכון, חשוב ליצור קשר עם צוות בית הספר הקולט, לפני תחילת שנת הלימודים, להביא את דוח האבחון ולבנות יחד את תהליך ההשתלבות בבית הספר. 6. לאורך כל הדרך חשוב להרבות בעידוד ותמיכה: תמיכה, עידוד והבנה אינם סותרים ציפיות, להיפך, חשוב להגדיר לילד/ה ציפיות גבוהות, התואמות את יכולתו ולהעביר מסר של אמונה בכוחותיו וביכולותיו. 7. חשוב להיעזר באיש מקצוע שיסייע לכם להיות הורים מנהלים יעילים ואפקטיביים: היות והדרך ארוכה ומורכבת (ולעיתים גם מתישה ומעייפת), טוב להיעזר באיש מקצוע שילווה אתכם לארוך השנים ויוכל לחזק אתכם ולסייע לכם לבחון את התקדמותו של הילד. הדמות המקצועית המתאימה היא הפסיכולוגית שאבחנה את ילדכם, יועצת בית הספר או דמות אחרת בצוות החינוכי בעלת ידע והבנה מעמיקה בתחום לקויות למידה. אם הגורם נמצא מחוץ לביה"ס, חשוב להקפיד על קשר עקבי עם צוות בית הספר.

אבחון פסיכו-דידקטי מטרתו לסייע לילד, להורים ולבית הספר להבין מהם תחומי החוזק ומה המקור לקשיים הלימודיים/חברתיים/רגשיים מהם הוא סובל.

האבחון הפסיכו-דידקטי הוא אבחון מקיף הבודק מספר תחומים:

1. הערכת התפקוד השכלי של הילד (מנת משכל-I.Q.). 2. הערכה נירו-פסיכולוגית שמאתרת לקויות למידה (בתחומי: תפיסה, זיכרון, בסיס שפתי ועוד). 3. הערכת התפקוד בתחום הקשב והריכוז. 4. הערכה של תפקוד לימודי (דידקטי) (בתחומי: קריאה, כתיבה, חשבון). 5. הערכת השפעת היבטים רגשיים והשלכותיהן על התפקוד הלימודי. בעזרת תהליך האבחון מתקבלת תמונה רחבה המקיפה תחומים שונים בתפקוד הילד. ממצאי האבחון מצביעים על תחומי החוזק של הילד מחד ומגדירים את המקור לקשיים מאידך. כאשר בד בבד ניתנת התייחסות לפן הרגשי ואבחנה האם מדובר בקשיים רגשיים המשפיעים על הלמידה או אולי קשיי למידה בעלי מורכבות רגשית.

לעיתים פגישה אחת של דיווח תוצאות אינה מספיקה ויש צורך בפגישות נוספות כדי לרדת לעומקם של הדברים. אם תוכלו לראות את ילדכם כבעל יכולות חזקות בתחומים נתונים ולצד זאת בעל קשיים בתחומים אחרים, תוכלו לבצע שינוי בזוית ההתבוננות. נסו לראות את הקושי כאתגר שעימו צריך להתמודד ולא ככדור אשמה שמנסים לזרוק לכיוון הילד, לכיוון המורים או אחד לשני. אחרי שהשגתם הבנה כזו תוכלו להעביר את המסר באופן מובן גם לבנכם/בתכם. לקות למידה אינה מצב חולף. ברוב המקרים היא מולדת ומלווה לאורך כל החיים. יחד עם זאת, הביטוי שלה והקשיים שהיא מעוררת משתנים ומקבלים ביטוי שונה בהתאם לתקופות שונות בחיים. מתוך הניסיון והמחקר, אחד הגורמים המשמעותיים ביותר להגברת הסיכוי להצלחת הילד/ה הוא התמיכה ההורית שאתם מספקים לו. חשוב שהתמיכה הזו תיתן מענה לשני תחומים משמעותיים בו זמנית- המישור הפרקטי-דידקטי היינו התמודדות עם הקשיים הנגזרים מתוך לקות הלמידה, והמישור הרגשי- תמיכה וחיזוק הדימוי העצמי של הילד.

1. בכל גיל חשוב שילדכם יבין מה המקור לקשייו. ניתן להסביר גם לילדים צעירים מהי לקות למידה. 2. חשוב להדגיש שוב ושוב כי קשייו אינם מעידים כי הוא טיפש וכי לקות למידה אינה קשורה כלל ליכולת שכלית. 3. חשוב להדגיש כי אינו אשם בקשייו. לקות למידה היא לרוב מולדת ואינה תוצאה של משהו שילדכם עשה או לא עשה. 4. חשוב להדגיש כי הוא אינו עצלן מטבעו. 5. חשוב לומר לו כי בגלל לקות הלמידה יותר קשה לו וכדי להצליח בלימודים בכלל ובמבחנים בפרט, הוא צריך לעבוד קשה, ממש קשה, הרבה יותר קשה מילדים אחרים שאין להם לקות למידה. 6. חשוב לשדר לו שאתם איתו, רוצים לסייע ולעזור לו. 7. ככל שילדכם מתבגר חשוב שהוא ילמד לשים לב לעצמו ולהכיר את הדרכים בהן נוח לו יותר ללמוד, להבין, לזכור וכו'. 8. חשוב שיידע מהן ההתאמות שהומלצו לו ושיוכל לבחון אותן ולראות אם אכן הן משרתות אותו בדרך הטובה ביותר. 9. חשוב שידע כי מדובר בזכאות וכי חשוב שיעמוד על זכויותיו ויקבל התאמות אלו. 10. הוראה מתקנת - בגיל הצעיר הוראה מתקנת צריכה להתמקד במיומנויות היסוד (קריאה, כתיבה וחשבון). בגיל ההתבגרות חשוב מאוד להקנות לילדים אסטרטגיות למידה (ארגון זמן, ארגון חומר, טכניקות לשיפור מיומנויות הזכירה ועוד). לסיום ניתן לסכם את הדברים ולומר, כי הדרך אומנם ממושכת ולא קלה. התמודדות יעילה ואפקטיבית מבוססת על ארבעה עקרונות:

• תמיכה הורית המשלבת התייחסות למישור הפרקטי-דידקטי ולמישור הרגשי;

• יצירת רשת תמיכה ושמירה עליה לאורך זמן - כולנו מול לקות הלמידה;

• הדגשת תחומי החוזק של הילד;

• הקפדה על מעקב מסודר בבית הספר, תוך שילוב הצוות המטפל מחוצה לו.