אידאות פיקס קונות שיבתן בתודעתנו בקלות מוזרה. כך גם הגדרת מושג הדמוקרטיה. אנו רגילים לשאת את שם הדמוקרטיה לשווא על כל גבעה ותחת כל עץ רענן אך האם יודעים אנו את שאנו שחים?
שאלו כל אדם מהרחוב כמו גם מהאקדמיה לגבי מהות הדמוקרטיה ותקבלו תשובות שונות לחלוטין מכל אחד ואחד, הקו המנחה בין כל המשיבים יהיה הסכמה כי אינם יכולים להסכים.
הסיבה לחוסר ההבנה וההסכמה נובעת מבורות באשר למהות הדמוקרטיה ואכן, הדמוקרטיה פנים רבות לה. ישנה התאמה מלאה בין אלו ביננו אשר בזים ואף מתביישים ביהדותם לבין אותם המגנים את הדמוקרטיה הישראלית. כאן חוברים בוז ושנאה לכל דבר יהודי המשולב בנהייה כפייתית ובורות עצומה באשר למהותו של כל דבר שאינו ישראלי (ויהודי) המיובא אלינו בעבר לים, כולל כמובן עקרונות הדמוקרטיה המערביות.
ומשכך אם הדמוקרטיה שלנו אינה עולה בקנה אחד עם הדמוקרטיה האנגלית למשל, חזקה עלינו שאנו טועים בהגדרת מהות הדמוקרטיה הישראלית. אליה וקוץ בה, וכי מי קבע כי הדוגמא והסמל לדמוקרטיה תקינה היא הדמוקרטיה האמריקנית או האנגלית ואחרות? ואולי הדמוקרטיה שלנו היא המהווה דוגמה לתקינות דמוקרטית תחת אילוצים המושתים עלינו?
על רובנו מקובלת התזה כי הדמוקרטיה פרושה שלטון הרוב המיוצג באמצעות נציגים או מפלגות בפרלמנט העם. הדקדקנים יותר ביננו יאמרו, אכן כן אך הדמוקרטיה פרושה כמו כן גם היא מטריית ההגנה המסופקת ע"י הרוב (החזק) למיעוט (החלש). בנוסף, התזה "חיה ותן לחיות" נשמעת מאוד הגיונית, אך מי "צודק יותר" כאשר שני הצדדים צודקים במדה שווה, בעוד אשר ה"חיה" שקול בדיוק אך באותה מידה סותר את ה-"תן לחיות"?
כאן לערך מסתימות התובנות לגבי הדמוקרטיה בקרב הציבור. הבעיה היא כי מכאן אך מתחילות הגדרות הדמוקרטיה להסתחרר ולהסתבך. אין לנו כל בעיה להגדיר שחור ולבן באשר למהות הדמוקרטיה אך אנו מתקשים להגדיר את צבעי האפור, היכן שרעשי הרקע מסבכים את התמונה ואכן אזי צצים תומכים בתזה זו או אחרת, מכל גווני הקשת, איש איש ורעש הרקע שלו.
הדוגמא הבאה תבהיר הטיעון לעיל. (מקרה אמיתי) בית ליד בית גרו זוג סיני וזוג אנגלי, הסינים נכנסו לדור בשכנות לאנגלים שנים רבות לאחר בואם של האנגלים. הסינים האמונים על מאכלי דגים בעלי ריח חריף אופייני בישלו מטעמיהם (המסריחים לאף האנגלי) מדי יום. הזוג האנגלי, אשר חש פיזית ברע ואף אושפז מספר פעמים עקב הריחות הרעים, לא עמד בכך ועתר לבית המשפט בדרישה לאסור על הסינים את בישול מטעמיהם. הנה דילמה (באשר ל"חיה ותן לחיות"). מה לדעתכם פסק בית המשפט? (על כך בסוף המאמר). בבעיה זו לא מעורב כל נושא קיומי ולפיכך נראה כי הבעיה פשוטה יחסית? לא ולא, למעשה הבעיה מסובכת יותר ככל שהנושא הקיומי מטשטש בה.
מדינת ישראל עומדת תחת אילוצים אשר אנגליה, שבדיה, ארה"ב, נורבגיה ואחרות אינן עומדות בדוגמתם. יתירה מזו, במידה ומדינה זו או אחרת נאלצה לעמוד באותם תנאי הקיום (אמיתיים או מדומים) כמדינת ישראל, התנהגה זו בפראות, בחוסר פרופורציה ובאכזריות וללא הרהור שני של חרטה אשר מדינת ישראל מעולם אף לא חלמה להגיע לאותם מחוזות ורמת התנהגות ברברית בתנאים דומים ואף גרועים יותר (הפצצת גרמניה ע"י בעלות הברית, או הקטל המסיבי של סינים בידי היפנים במלחמת העולם ה-2, מלחמת אירן-עירק, שחיטת הקמבודים ע"י פול פוט בתמיכתו הנחרצת של מיודענו ההזוי נועם-טמוג'ין-חומסקי ועוד ועוד).
נראה לעין כי ככל שהבעיה הופכת קיומית יותר כך בהתאמה נחסכת הדילמה הדמוקרטית מלב קובעי המדיניות המערביים ונתיב הפעולה מתבהר והולך, דהיינו, יצרים פרימיטיביים אך מובנים של שמירת הקיום תופסים מקומם של אידאות ורעיונות נשגבים.
מהנאמר לעיל ברור כי הדמוקרטיה הישראלית אינה יכולה לפעול כדמוקרטיות המערביות האחרות מהטעם הפשוט כי הללו לא עומדות כיום במקומה של ישראל. על-מנת לשמור על קיומה נאלצת ישראל לגזור תקנות אשר יבטיחו את קיומה, ראשית כמדינת יהודית, שנית כמדינת לאום ושלישית כבית לעם היהודי בתפוצות.
על-מנת לעמוד במטלות אלו על ישראל, במודע ובכוונת מכוון, להפלות לטובה את תושביה ובאיה היהודים לעומת תושביה והשואפים להכנס לגבולה, הערבים-פלשתינים. הגבלות אלו הינן דמוקרטיות למופת בהתחשב בתנאים השוררים במזרח התיכון כיום. אין זאת אומרת כי הדברים ואותן תקנות מגבילות אינן יכולים להשתנות עם השתנות הנסיבות, אך לא כעת.
הטיעון כי הערבים במדינת ישראל הינם מיעוט ומשכך שומא עלינו לדאוג למחסורם שווה בשווה עם הרוב היהודי הינו נכון עקרונית אך אינו כולל שאיפות לאומיות נפרדות (אשר אכן פושות תחת כל אבן במגזר הערבי) ובוודאי אינן נכונות עקב שיתוף הפעולה ההולך ומתהדק בין ערביי ישראל מבית לבין אויבי ישראל הערבים מבחוץ בייזום פיגועים ושאר מרעין בישין.
אך לשם השוואה, ניקח את היהודים או הקהילה האיטלקית לדוגמה בארה"ב. האם יעלה על הדעת כי קהילות אלו יחתרו תחת אושיות המדינה האמריקנית? נהפוך הוא, קהילות אלו עושות כל שביכולתן להשתלב עם המדינה האמריקנית. כדוגמא נוספת ניקח את הילידים האינדיאנים האמריקנים או הקנדים אשר מקבלים תמיכה מסיבית מהשלטונות המאפשרת להם להשתלב טוב יותר בחברה הכללית. כך גם מסביב לגלוב, מהגרים מנסים להשתלב ככל יכולתם עם מארחיהם.
אין הדבר אמור לגבי האיסלאמיסטים. זוהי תצורה קבועה החוזרת על עצמה בריטואל מפליא ומצמרר. בכל מקום שבו נימצא האיסלאמיסט תמצא מאוויי התפשטות ושליטה של האורחים על מארחיהם. מי שבקיא בעולם המחלות והרפואה ימצא מיד מקבילה מפורסמת בשטח זה. ומכאן שהתנהגות ערביי ישראל אינה חריגה ואך עוקבת אחרי ההתנהגות האיסלאמיסטית העולמית עקב בצד אגודל. ערביי ישראל מדברים על זכויות שוות אך מתכוונים (בהתאם לפרסומיהם "הדמוקרטיים" האחרונים משנת 2007) לזכויות יתר אשר יאפשרו להם בבוא הזמן לחנוק ולהשתלט על מארחיהם כליל תוך שהם עושים שימוש ציני בטוב לבם הדמוקרטי של מארחיהם (אנו המארחים כאן, עקב היותנו רוב, למי שלא הבין).
אמנם הדרך לשילוב ערביי ישראל עדיין ארוכה אך הינה הולכת ומתארכת ואולי לעולם לא תושלם עקב פעולות האיסלאמיסטים הערביים נגד מדינתם ישראל.
עלינו להפסיק לחוש רגשי אשמה עקב ניואנסים שונים בדמוקרטיה שלנו אשר אינם עולים בקנה אחד עם דמוקרטיות מערביות אחרות. נהפוך הוא, עלינו להיות גאים כי למרות האילוצים הקיומיים המושתים עלינו הדמוקרטיה הישראלית נוקטת באיזונים העדינים הנדרשים על-מנת לקיים משטר דמוקרטי תחת איומי השמדה מוחשיים ביותר הבאים מאויבינו במזרח התיכון ואירן.
האם יעלה בדעתו של מישהו כי הדמוקרטיה העירקית החדשה תידמה לאמריקנית? האם הדמוקרטיה המצרית דומה לבריטית? האם הדמוקרטיה הטורקית דומה לשוויצרית? הדמוקרטיה הסינית דומה לזו האוסטרלית? מובן שלא, הדבר נראה טבעי וברור, ההבדלים מובנים והגיוניים, האילוצים מקובלים ומתקבלים. ואם כך מדוע ישנם ביננו אותם בעלי עיניים אשר אינן רואות ואוזנים חרשות ומוחות אטומים אשר מתעקשים לגנות את הדמוקרטיה הישראלית? האם אלו הם אשר נושאים שם הדמוקרטיה לשווא ולו רק על-מנת לקדם אג'נדות הזויות ומפותלות אשר אין בינן ובין היגיון פשוט ולו דבר?
והנה כי כן, ישראל הינה יהודית ראש וראשון ודמוקרטית בזכות ולא בחסד מתוך שנזקקת היא לשמור ולשמר את יהדותה כבית היחידי ליהדות ישראל והעולם בתבל. אולי יבוא יום (כנראה, מעת שייגור זאב עם כבש ונכתת אז חניתותינו למזמרות) נוכל להעלות את הדמוקרטיה הישראלית למעלה שווה ליהדותה, לא היום, לא כעת, לא בעתיד הנראה לעין, בתנאים אחרים מקומיים-מזרח-תיכונים וגיאופוליטיים. כיום זהו תסריט דמיוני ממש כפי משל הזאב והכבש. האומה הישראלית חייבת לשמור על זהותה היהודית ראש וראשון אם חפצת חיים הינה.
לאותם הסקרנים לגבי מקרה הסינים והאנגלים (ארע בטורונטו, קנדה, 2002 וזכה לפרסום וזעם ציבורי רב נגד השפיטה) אשר הובא מקודם. הנה מקרה אופייני לשופט פלוני (אדון אהרן ברק, מאחוריך) אשר זכות השפיטה חייבת היתה להילקח ממנו עקב חוסר הבנה קיצוני במהות הדמוקרטיה.
השופט זרק את המתלוננים האנגלים מכל המדרגות וצידד רק בזוג הסיני (מאוחר יותר נטען כי כך נעשה עקב רצון לתקינות פוליטית). הזוג האנגלי נאלץ למכור ביתו במחיר הפסד עצום והינו כיום ניתמך סעד ממשלתי, חי בערום ובחוסר כל לעת זיקנה. כיום, כפי שהיה אז, ברור ומוסכם על הכל הוא כי צו שופט המורה לזוג הסיני להתקין מסנן ריח משוכלל במטבחם היה פותר את הבעיה בצורה מיידית וללא ארועים נוספים. בריב בין דרישות צודקות נדרשים פתרונות יצירתיים אשר בזכותם שני הצדדים יוצאים מנצחים, והמבין יבין.