דבריו הקשים מאוד של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז על המנהיגות הקיימת, נדמה עצמתם באותה מידה כפי שדברים קשים אלו חלחלו אל הלב. מדהים הדבר עד כמה האדישות חונקת אותנו גם כאשר נאמרים דברים כה קשים על המצב רוח הלאומי, ולאחר פחות מיממה, השיירה עוברת לה ואין זכר למציאות העגומה בה העיר את אוזנינו כבוד היועץ.
ציטוט: "... מדינה תחת אזהרה, מנהיגים בנבצרות, אישי ציבור הנכנסים ויוצאים מחדרי החקירות, סקרים המעידים על כרסום הולך וגובר באמון שחש הציבור כלפי מערכות השלטון השונות, לרבות המערכת השיפוטית. סמלי ממלכתיות קורסים בזה אחר זה. תחושה שהמדינה שומטת את ערכיה אחד לאחד. והתחושה הכללית היא של משבר מנהיגות. משבר מנהיגות המוביל לדכדוך לאומי ועייפות הרוח. ...כידוע, דיכאון יכול לפגוע קשות בתפקודו של גוף בריא. זהו המצב גם כשמדובר בדיכאון התוקף חברה שלמה"... סוף ציטוט.
במצב אחר, בזמן אחר, ובמציאות אחרת, נורמאלית יותר, היינו צריכים לחרות דברים קשים אלה על מציאות חיינו, בלב פנימה, ולתלות אותה על קירות הבית ובמקום העבודה, בכדי להפנים את המצב הקיים ולעקרו ולתקנו מן השורש. שהרי חפצי חיים אנחנו.
אין לי ספק שתקופה זו תילמד בבוא היום באקדמיה, על כל מורכבותה והשלכותיה, ובדבר השאלה הנוקבת, כיצד הגענו לשבר נורא שכזה? ומאין צמח לו ההרגל הכה נורא של האדישות, למרות המציאות הכואבת? עובדה היא, שנאום כה נוקב נגנז לו בערימת נאומים אחרים, גם כאשר הדברים הנוקבים נוגעים בעצם חיינו עם כל ההשלכות ועם כל המשתמע מהם.
כן, ישנם עקרונות ונורמות בסיסיות שהם בגדר ייהרג ואל יעבור. נורמות אלו הן כנר לרגליו ועיניו של האיש המנהיג. לא בכדי ציוותה התורה "ושוחד לא תקח, כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים (דברים, טז', פסוק יט')". ולא בכדי התלמוד לכל אורכה מרחיב בסוגייה זו עד כמה יש להתרחק מהסתאבות המנהיגים בעוון שוחד גם אם היא באה בדרך צדדית, מה שיכול לסנוור את עיני המנהיג באשר הוא. כי אין לך בן אנוש ובן תמותה, בין אם זה מנהיג, או תלמיד חכם וגאון ככל שיהיה, שיכול להישאר עם שיקול דעת אובייקטיבי ועם צלילות דעת, מבלי שהמערכות הבסיסיות ביותר בנפשו התערערו אצלו - מה שפוסל אותו מיידית להנהגה. עובדה קיימת היא, השוחד מכל סוג שהוא מסנוור, והיא קריטית לאיש ציבור, ולכן היא פוסלת אותו מיידית להמשיך בכהונה הרמה של שליח ציבור.
אני תקווה כי היועץ המשפטי מני מזוז, ימשיך בעקביות ובאותה עצמה כפי שדיבר בכנס האקדמאים, ואף יישם וינקה את אורוות השחיתות בהנהגת המדינה בלי מורא ובלי פחד. זהו רצונו של העם, הכמיהה לכך היא כמו אוויר לנשימה. בלעדי יישום נורמות בסיסיות אלה בחיינו, אין שום מגדלור שאפשר יהיה לבנות עליה.
במציאות זו של משבר המנהיגות, יש לשנות דפוסי חיים והרגלים שהיינו עדים להם במשך שנים רבות. לדעתי שורש הבעיה הוא החינוך. יש לשנות דפוסי הרגל ולרענן את נושא החינוך לערכים. כבר העליתי את ההצעה בהזדמנויות שונות ואף כאן אומר, כי יש להקים לובי ממלכתי של אישים מהמעלה הראשונה בכל תחומי החיים ומכל גווני הקשת הציבורית, שיישב על המדוכה בסוגיות השונות העולות בחיינו, ושיתן את חוות דעתו בנושאים השונים. בתחום החינוך, באתיקה לנורמות בסיסיות למנהיגי ציבור, בתחום החינוך לנוער ועוד. הם יהיו מעין "מועצת החכמים" והסמכות העליונה ביותר לממשלה ולמנהיגיה (בכוונה לא הזכרתי את הנושאים הביטחוניים והמדיניים שגם בהם יש להם לדון ולהציע לראשי המדינה, כי בראש ובראשונה יש לנו לתקן את הבית פנימה, לאחד את העם).
אם כך ננהג, אם נטהר את כל השרצים בבית פנימה, לקראת המערכה הגדולה מול אויבינו מסביב, כי אז שום איום לא יוכל עלינו. הבה נזכור, כי בפרשת השבוע, פרשת בלק, לכל אורכה מנסה בלק להוציא דבר קללה מפיו של בלעם על עם ישראל ואינו מצליח. להיפך, המקלל נמצא מברך. "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל" (במדבר, כד', פסוק ה') - בלעם אומר, שאיננו יכול לקלל עם כה מלוכד וכה ערכי כעם ישראל, עם כל גדולתו במערכות עליונות וכבירות. זה גדול עליו, כלפי עם כה חזק ויציב ערכית. במילים אלה של בלעם פותחים אנו בתפילת שחרית בכל בוקר בטרם נתחיל בתפילה. זוהי גדלותו של עם ישראל. זה בידינו.