"שבוע לפני סיום הטיול הגדול במזרח. תוך כדי ההכנות האחרונות לקראת החזרה הביתה משהו משתבש: חום, כאבי בטן, שלשול קשה, מפחיד ושונה ממה שמוכר מתחילת המסע בהודו. רופא מקומי ממליץ על מספר תרופות שמספקות הקלה מסוימת המאפשרת לעלות על מטוס ולהגיע לארץ ישר למיון בית החולים. חיידק הסלמונלה בודד בתרביות דם וצואה".
"טיול באפריקה. הרפתקאות וסכנות מכל עבר. מלריה לא נחשבת איום ממשי, הרי המקומיים חיים מהתקף להתקף ועל טיפול מונע אין מה לדבר, עדיף מחלה על כדורים סתם. נחיתה בארץ, שמחה גדולה, עד שהחום והצמרמורת קוטעים את החגיגה. התרמילאי (ומשפחתו) מתאשפז בטיפול נמרץ בבית החולים. משטח דם מראה ריבוי של פרזיטים של מלריה בתאי הדם האדומים".
טיול ליעד לא שגרתי הינו חוויה מרתקת; החל בקריאת ספרים, חיפוש באינטרנט, פגישה עם סוכן הנסיעות, קניית ציוד מתאים ועד להשתתפות בהרצאות וחיפוש שותף למסע. לאורך כל הדרך כולם מוכרים חוויות, חלומות... רק אנחנו מספרים על מחלות וסכנות. המפגש עם הרופא במרפאת ייעוץ למטיילים מהווה נקודת ציון משמעותית בהכנת הטיול, ויכולת הצוות הרפואי להעביר את המסר ש"כדאי וצריך להתגונן נגד המחלות", יכולה בהחלט להשפיע על הדרך בה יתנהל ויסתיים המסע כולו.
מיליוני אנשים נוסעים ליעדים שונים בעולם המתפתח. אירופה ואמריקה הן כבר לא יעד נחשב; במקומן יש אין סוף אפשרויות אחרות: "קפיצות" קצרות אך מרובות של אנשי עסקים המבלים את רוב זמנם בבתי מלון ומסעדות יוקרתיות, משפחות המעתיקות את מגוריהן ("רלוקיישן"), מדריכים של צוותים מקומיים המבלים את רוב זמנם בשטח, תרמילאים לתקופות ארוכות, טיול עצמאי או מאורגן למספר שבועות, טיול רכיבה על סוסים במונגוליה, ווריאציות נוספות שטרם דמיינו. כאשר מדברים על ייעוץ רפואי לקראת טיול יש צורך להתאים את ההמלצות באופן אישי: על-פי היעד, משך ועונת הנסיעה, סוג הלינה והרגלי אכילה, ובו זמנית, יש להתייחס למחלות, רגישויות, תרופות קבועות והעדפות אישיות של המטייל.
הסכנות בטיול לעולם השלישי נובעות ממים ואוכל מזוהמים בשל רמת תברואה נמוכה (טיפוס הבטן, צהבת A), הימצאות מחלות שמוגרו באזורנו (שיתוק ילדים), נוכחות יתושים נגועים במחלות (מלריה, קדחת דנגי, קדחת צהובה, דלקת קרום המוח היפנית), מגע קרוב וצפוף עם אוכלוסיה מקומית (דלקת קרום המוח, שחפת), חשיפה למחטים מזוהמות (פירסינג, קעקועים, הזרקת סמים) או מגע מיני לא מוגן (איידס, צהבת B ו-C). ישנם איומים נוספים משמעותיים לא פחות כמו תאונות, אלימות וסמים, שאין נגדם חיסונים או תרופות, אך ניתן לאמץ התנהגות זהירה המונעת הסתבכות.
ייעוץ מקצועי כולל הדרכה נכונה לגבי התנהגות זהירה עם מים (לצחצח שיניים עם מים מינרלים ולהימנע משתיית מי קרח) ואוכל ("לשטוף, לקלף, לבשל או לזרוק ולא לאכול!!!"). חשוב ללמוד להיות בררניים בעת בחירת מזון, בעיקר אם מדובר בדוכני רחוב (זולים ומפתים אך אינם עומדים בכללי היגיינה בסיסיים). הידבקות בסלמונלה (טיפוס הבטן) עלולה להיות חוויה קשה, לעיתים דרוש אשפוז ועלולה אף להסתיים במוות ללא טיפול מתאים.
יתושים וחרקים אחרים הם חלק מהנוף המקומי. אין דרך להימנע לחלוטין מעקיצות, אך ניתן להפחית את החשיפה על-ידי לבוש מתאים (בגדים ארוכים ונעליים סגורות), מריחה של חומר דוחה יתושים המכיל DEET בריכוז מעל 25% מספר פעמים ביום ולינה בחדרים עם רשתות או שימוש ברשת טבולה עם פרמטרין. נגד קדחת צהובה ודלקת קרום המוח היפנית יש חיסונים יעילים; נגד מלריה קיים טיפול מונע על-ידי תרופות. אך נגד קדחת דנגי אין חיסון ואין טיפול ולעיתים המחלה גורמת לסיבוכים ואף למוות.
שחייה באגם מלווי או שייט בנהר האומו באפריקה נראות חוויות שקשה לסרב להן, אך מאוד מהר יופיעו גרד, שיעול ובהמשך גם חום ותיווכחו שנדבקתם מפרזיט הסצ'יסטוזומה.
טיול בג'ונגלים של ברזיל וקולומביה, שייט באמזונס ו"דרך האינקה" (המסע המיתולוגי בן 6 ימים למצ'ו פיצ'ו בפרו) הן הפנינים של הטיול בדרום אמריקה, אך לאחר עקיצת זבוב החול מתפתח כיב שלא מבריא במשך חודשים ודורש טיפול תרופתי לתוך הווריד למשך כחודש ימים כדי להבריאו ולמנוע סיבוכים ארוכי טווח.
סקרים מרובים בדקו את נושא יחסי המין במשך טיולים לעולם השלישי. חלקם בתשלום, לרוב במדינות בהן "מין תיירותי" נחשב לפרנסה שכיחה ומקובלת ואחרים עם בן זוג חדש או מזדמן. מפתיע עד כמה המגעים הינם לא מוגנים (כלומר ללא קונדום) גם בעידן של מודעות גבוהה לאיידס. ברפואה הראשונית שכיח לראות צעירים (אך לא רק צעירים) חוזרים מנסיעה עם בקשה לבצע בדיקות סקירה למחלות מין. אנו גם עדים לעלייה במספר האנשים שנדבקו מזיבה (גונוריאה) במזרח; הבעיה קשה במיוחד כי אותו "חיידק מזרחי" עמיד לחלק מהאנטיביוטיקות שעד לא מזמן נחשבו לטיפול יעיל.
מחלות נוספות שזוכות להתייחסות בייעוץ הינן כלבת (כן! יש כלבת בהודו ואפילו בסין!) ומחלת הגבהים.
אחת מנקודות התורפה בייעוץ טרום הנסיעה הינן התרופות למניעת מלריה, הרי כבר הזכרנו שאין חיסון נגד המחלה. מדובר בנטילת כדור כל יום או פעם בשבוע (תלוי באזור ובהעדפות המטייל) עוד לפני הכניסה לאזור הנגוע במלריה, כל זמן החשיפה באזור הנגוע ומספר ימים עד שבועות לאחר עזיבת האזור הנגוע.
האם אנשים בריאים ובמיוחד הצעירים שביניהם מסוגלים לעמוד בדרישה זו? וזה בתנאי שהכדור אינו גורם לתופעות לוואי!!! קיים גם "טיפול עצמי" או "טיפול חירום", אך איך אמור המטייל לדעת האם החום שממנו סובל נגרם על-ידי מלריה, קדחת דנגי, קלקול קיבה או סתם שפעת? במצב זה הוא עלול לקחת טיפול תרופתי שלא לצורך עם סיכון לתופעות לוואי מיותרות. בפורום הרפואי קיימת אחדות דעים: מכיוון שמלריה הינה מחלה קשה עם תמותה לא מבוטלת, יש להמליץ על טיפול מונע בעת נסיעות לאזורים הנגועים במחלה, כיוון שהסיכון במחלה עולה על הסיכוי לסבול מתופעות לוואי של התרופות.
אז מה לעשות? לנסוע ולהתכחש לכל הסכנות, ליהנות ואם חולים במשך הנסיעה "נראה, כבר נסתדר"? או להישאר בבית מוגנים אך משועממים? האם יש דרך לצאת למסע בטוח מבלי לחסוך מעצמנו חוויות וריגושים? ברור שלא ניתן להבטיח במאת האחוזים בילוי בטוח וללא תקלות, אך ייעוץ מקצועי ואישי במרכז רפואי בעל ידע וניסיון ברפואת מטיילים יעזור לכם לצאת מוגנים ולחזור בריאים ומרוצים. במפגש עם המטייל הרופאים ממליצים על תוכנית חיסונים ועל תרופות למניעה או טיפול במחלות ותוך דיון עם המטייל ניתנת ההמלצה המתאימה לכל אחד מהמטיילים. מכיוון שחלק מהחיסונים ניתנים בסדרה של עד שלוש זריקות, מומלץ לפנות לייעוץ כחודשיים לפני הנסיעה כדי לאפשר הגנה מקסימלית.
המטיילים שתוארו בהתחלה אושפזו, אובחנו, טופלו בהתאם, ושוחררו לביתם בריאים ושלמים. בעתיד הם יהיו השגרירים שימליצו לחבריהם על ייעוץ טרם נסיעה. הם יודעים למה.
- המאמר פורסם לראשונה באתר להיות בריא של חנה אקרמן: