דיכאון לאחר לידה

לעיתים האישה מתלוננת, לעיתים המשפחה, הצוות במחלקת יולדות, רופא משפחה או צוות מטיפת חלב מזהים את הבעיה. אחד מהאמצעים לזיהוי מוקדם של הדיכאון שלאחר לידה הוא שאלון שניתן למלא אותו בנוכחות מטפל או לבד. מדובר ב-EDINBURG POSTNATAL הנמצא במרכזי בריאות האישה. DEPRERSSION SCALE הדיכאון יכול להמשך כמו כל גל דיכאוני אחר. עם טיפול נכון הדיכאון יכול לחלוף לאחר כשלושה חודשים, ובמקרים הקשים יכול להמשך עד כשנתיים לאחריה הוא לרוב נמשך כשלושה עד שישה חודשים.

חשוב לציין שלחוסר אבחון והעדר טיפול נכון ישנן השלכות משמעותיות על בריאותה הגופנית והנפשית של האישה, על תפקודה היומיומי כולל הזוגיות, המשפחה וחברה, ויותר מכל על הקשר אם- תינוק ובסופו של דבר על התפתחותו התקינה של התינוק. האישה הסובלת לראשונה מדיכאון שלאחר לידה אינה מודעת לתהליך שהיא חווה. רוב הנשים אינן מחפשות טיפול ואילו האחרות פונות לרופא המשפחה. לטיפול המקצועי הפסיכיאטרי מגיעים בדרך-כלל מקרי הדיכאון הקשים ועם סיבוכים. חוסר תפקודה של האישה בדיכאון שלאחר לידה עלול להוביל לקריסה כלכלית של המשפחה: הבעל, בני המשפחה הקרובים מתגייסים לעזרתה, דואגים, צריכים לתפקד במקומה בבית ולוקחים גם חופש מהעבודה. התאמת הטיפול לדרגת חומרת הדיכאון הינו חלק חשוב בתהליך ההחלמה. חשוב להתייחס לאישה ולתינוק גם יחד כמו-כן למערכת התמיכה הסובבים אותה. עקב אי הבנת התהליך אותו עוברת האישה מצד הבעל והמשפחה, הדרכה והסבר המצב וגם גיוס מערכת התמיכה (בעל, משפחה קרובה) הינם חלק חיוני בתוכנית הטיפול. המשפחה לא מבינה את התופעה ואינה יודעת למי לפנות. גם הם בחרדה. הדיכאון שלאחר לידה נתפס חברתית ככישלון וכבושה של האישה ומשפחתה הקרובה. אישה בדיכאון חמור לאחר לידה נמצאת בסיכון להזיק לעצמה ולתינוק והיא זקוקה להשגחה, עזרה ותמיכה רבה. על-פי אבחון דרגת החומרה יש להתחיל מיד בטיפול על-ידי תרופות נוגדות דיכאון. כל התרופות נוגדות הדיכאון עוברות לחלב האם לכן יש לשקול מול נטילת התרופה את המשך ההנקה או הפסקתה בהתייעצות עם רופאי הילודים.

היום מומלץ דור חדש של תרופות נוגדות דיכאון בעלות פחות תופעות לוואי:

• תרופות הפועלות במוח על הסרוטונין כגון: LUSTRAL (לוסטרל), CIPRAMIL (ציפרמיל), SEROXAT (סרוקסאט) ו-PROZAC(פרוזאק);

• תרופות הפועלות במוח על אדרנלין וסרוטונין כגון: REMERON (רמרון) ו-EFEXOR (אפקסור);

• תרופות המייצבות מצבי רוח כגון: LITHIUM (ליתיום), TEGRETOL (תגרוטול) ו-DEPALEPT(דפאלפט);

• טיפול בנזעי חשמל (ECT) היא צורת טיפול יעילה, בטוחה ומהירה יחסית לתרופות. מומלץ במקרים של סיכון גבוה או שבהם הטיפול התרופתי אינו יעיל;

• תרופות הרגעה כגון: CLONEX (קלונקס) ו-VABEN (וואבן) אשר מומלצות בעיקר בשלבים הראשונים.

תיאור מקרה:

הוזמנתי למחלקת יולדות להתייעצות. יעל (שם בדוי) בת 30, נשואה כשנה, עובדת כפקידה ובעלה עובד כשכיר. בביקור הרופאים ד"ר זהר מצא אותה בוכה ואחות המחלקה מסרה כי יעל אינה הולכת להניק את תינוקה בשעת ההנקה ונשארת במיטתה. בבדיקה מוסרת שבמהלך ההיריון היו לה צרות רבות במשפחה ומחודש שמיני להריונה התחילה להרגיש חסרת שמחת חיים, חסרת כוחות, חלשה, חרדה שלא תדע לטפל בתינוק ואין מי שיעזור לה. לאחר הלידה טענה יעל כי אינה מתרגשת לראות את התינוק ולא יכולה לחבקו, מרבה לבכות. אינה יודעת מה עובר עליה, אינה יודעת מה לעשות ואף סיפרה כי בעברה היתה אישה עליזה ומלאת שמחת חיים. יעל קיבלה טיפול על-ידי SEROXAT ותמיכה משפחתית. במעקב אחרי כחודשיים מסרה כי היא מרגישה טוב, חזרה לעצמה, מאושרת, ניהנית מהתינוק ומהטיפול בו, מרגישה שמחה רבה ואושר גדול כאשר תינוקה מחייך. יעל הפסיקה בהדרגה את הטיפול התרופתי לאחר שבעה חודשים.

הסימנים הראשונים יכולים, לעיתים, להופיע לקראת סוף ההיריון. אחרי הלידה האישה מראה חוסר שמחה, עצב, בכי, אדישות, חוסר התעניינות בטיפול בתינוק, ירידה בתיאבון וירידה במשקל, הפרעות שינה, אי שקט פנימי, דואגת במידת יתר לתינוק ולבריאותו, חוששת שאולי התינוק בעל מום, מרגישה ערך עצמי ירוד, רגשות אשמה סביב חוסר היכולת לטפל בתינוק, תחושת זרות ואדישות כלפי התינוק, אף יכולות להופיע מחשבות אובדניות או מחשבות לפגוע בתינוק. הסימנים הללו יכולים להופיע בימים/שבועות/חודשים הראשונים שלאחר לידה. ישנו מצב דכאוני-דכדוך (BLUES), הנחשב כתגובה נורמלית, אותו חוות 85% מהיולדות אשר מופיע ביום השני אחרי הלידה וחולף בשבוע הראשון. הדכדוך מתבטא בעיקר ברגזנות וחרדה, וכן במצבי רוח משתנים, בחולשה, בעייפות ובאי שקט פנימי קל. הוא לא מפריע לתפקוד ולא דורש התערבות טיפולית, לכן יש צורך להפריד בין שני המצבים.

הסיבות הן מורכבות ביולוגיות-פסיכולוגיות-חברתיות, הן אינן ידועות לעומק.

הנסיבות שחשוב לבדוק אצל אישה לאחר לידה:

• הפרעות ותופעות נפשיות קודמות במהלך ההיריון;

• הפרעות נפשיות לאחר הריונות קודמים;

• היסטוריה משפחתית של דיכאון לאחר לידה;

• גיל צעיר;

• תמיכה חברתית מועטה ובדידות;

• בעיות זוגיות, כלכליות, מגורים;

• התלבטויות בנוגע להיריון או היריון לא רצוי/לא מתוכנן;

• מספר רב של הריונות וברצף;

• בעיות גינקולוגיות במהלך ההיריון, סיבוכי לידה;

• שינויים הורמונליים (ירידה חדה בכמות האסטרוגן והפרוגסטרון, שינויים בתפקודי בלוטת התריס וכ"ו).

הדיכאון שלאחר הלידה הינו סוג של דיכאון - MAJOR DEPRESSIONהמיוחד בזמן שהוא מתרחש והתכנים הדיכאוניים קשורים לאם ולתינוק. נשאלות השאלות: האם בעתיד האישה תפתח עוד אפיזודה של דיכאון שלא קשור ללידה? מהם סיכוייה לפתח דיכאון בלידות הבאות? האם אישה שאימה סבלה מדיכאון שלאחר לידה נמצאת בסיכון לפתח גם היא את ההפרעה? האם אישה שבמשפחתה ישנם קרובים הסובלים מדיכאון עלולה אף היא לפתח דיכאון? האם אישה שסבלה מדיכאון לפני ההיריון היא בסיכון יותר גבוה לחלות בדיכאון שלאחר לידה? התשובות עדיין אינן ברורות. בשנים האחרונות עולה וגוברת המודעות בקרב האוכלוסיה לגבי ההפרעה. כמו-כן, יותר אנשי מקצוע עוסקים בנושא.