תהליך ההפרטה בקיבוצים החל עם המשבר הכלכלי הגדול שלהם בשנות התשעים. אולם הוא היה תהליך טבעי, שהושפע מהנעשה במדינה כולה. מעבר מחברה סוציאליסטית לחברה מערבית קפיטליסטית. שהוא מצידו הושפע מהניצחון המוכח של המאה האחרונה בעולם, ניצחון החברות המערביות-קפיטליסטיות על החברות הסוציאליסטיות. הסיבה העיקרית לניצחון זה, נעוצה בכך שהמבנה הקפיטליסטי מתאים יותר לטבע האדם האמיתי. שהוא דאגתו הבסיסית של כל פרט בחברה קודם כל לעצמו.
הרעיון הסוציאליסטי נכשל משום שבחברה שדוגלת בתמורה שווה לכל פרט, ללא כל קשר למידת תרומתו לחברה. אין לטובים, המוכשרים והחרוצים כל תמריץ לעבוד קשה ולהפעיל את מלוא כשרונם למען החברה. משום שהם לא מקבלים תמורה אישית משמעותית מהחברה עבור מאמציהם אלו. כשהתמורה שווה לכולם אזי המוכשרים יעדיפו להתבטל ולא להשקיע מאמצים בתרומה לחברה. לעומת זאת כשהתמורה נקבעת לפי התרומה, יש למוכשרים אינטרס אישי לתרום הרבה לחברה ולהשקיע את מלוא מאמציהם וכשרונם בתרומה לה.
היות ולאורך כל ההיסטוריה האנושית קומץ המוכשרים והמבריקים בכל דור הם שקבעו בעיקר את קצב התפתחות החברות. הרי שמבנה חברתי קפיטליסטי נותן מוטיבציה הרבה יותר גדולה לקומץ זה לעבוד ולתרום. ומכאן נצחונן של החברות המערביות-קפיטליסטיות על החברות הסוציאליסטיות. רעיונות אלו מתוארים היטב בספריה של איין ראנד כמו "מרד הנפילים" ובכתביהם של יוצרים אחרים.
מבנה חברתי נכון המביא את המוטיבציה של כל הפרטים בחברה לתרום לה את המירב, יכול להיות רק מבנה כזה הלוקח בחשבון שטבע האדם הבסיסי, הוא קודם כל לדאוג לעצמו. ולכן רק מבנה בו יקבל כל פרט מהחברה תמורה בהתאם לתרומתו לה, הוא מבנה שיבטיח התקדמות והתפתחות של החברות באופן מירבי. וזו הסיבה העיקרית לנצחון הקפיטליזם על הסוציאליזם במאה העשרים.
עם זאת צריך לזכור שחברה איננה ג'ונגל. לחברה אנושית יש עקרונות מוסריים בסיסיים שחשובים יותר מעיקרון ההתפתחות המהירה. חברה מעיקרה נועדה לשרת את כל פרטיה. הטובים והמוכשרים וגם הכושלים והמוגבלים. חברה שתיתן לטובים ולמוכשרים לרמוס את הכושלים והמוגבלים לצורכיהם האישיים, היא לא חברה אנושית. התפתחות מהירה של החברה היא חשובה אך רק בתנאי שמהתפתחות זו נהנים כל הפרטים בחברה. אם מהתפתחות זו נהנה רק קומץ ויש ציבור גדול שנרמס, הרי שלא השגנו כלום.
התפתחות מהירה של חברה היא דבר חשוב, אבל היא רק אמצעי. מטרת ההתפתחות היא כאמור, קידומם ורווחתם של כל הפרטים בחברה, גם החלשים שבה. אם התפתחותה המהירה של החברה תביא רק לעליית רמת חייהם של תושבי סביון והרצליה פיתוח, אך לא תשפר במקביל גם את תנאיהם של השוכנים בבתי הסוהר או במוסדות למפגרים, כי אז אנו מחטיאים את המטרה. ברור שהשיפור לא יהיה שווה. כמו שאמרנו בתחילה, כל אחד מקבל תמורה בהתאם לתרומתו. אך התפתחות מהירה, המשפיעה על רמת חייהם של המנהלים והמהנדסים, חייבת לבוא לידי ביטוי גם ברמת חייהם של אלו שחיים משכר מינימום ומקיצבאות סעד.
אני מדבר מנקודת מבט של אדם שצפה בשבע השנים האחרונות בתהליך ההפרטה של קיבוץ אחד. אך ממה ששמעתי ואני מעריך, התהליכים דומים בכל הקיבוצים המופרטים. התנועה הקיבוצית כשלה בביצוע ההפרטה בשני נושאים עיקריים.
הראשון - הקפיטליזם שהקיבוץ הולך בו הוא לא קפיטליזם טהור שבו מתקדמים האנשים לפי כשרונם, חריצותם ומידת תרומתם לחברה. אלא קפיטליזם של מפא"י. אנשים מתקדמים בו לפי קשריהם, נאמנותם וקירבתם לצלחת. זה אגב תהליך שקיים גם במדינה כולה והקיבוצים רק העתיקו אותו אליהם. בקפיטליזם כזה אין שום סיכוי להתפתחות כלכלית מהירה. בחברה שבה הקשרים עדיפים על כישורים אין שום סיכוי לכלום.
השני - רמיסת החלשים. החוקים והתקנונים שהקיבוצים המציאו לצורך ביצוע ההפרטה. הם קפיטליזם דורסני במובנו המכוער ביותר. שיפור אדיר במצבם של קומץ בכירים ובעלי זכויות למיניהם. ונפילה כואבת ברמה של נזקקים, קשי יום ושכבות מצוקה אחרות. אם פעם הקיבוץ היה סמל ומופת לחוקים סוציאליים מתקדמים במדינה. היום הוא הפך את עורו. היום המצב הוא שהחוקים הסוציאליים אותם מעניקה המדינה לאזרחיה עולים בעשרות מונים על אלו שהתקנונים הקיבוציים מעניקים לחבריהם. שכבות המצוקה והשכבות הנתמכות בקיבוצים היום, הם במצב גרוע בהרבה מאלו של אותן שכבות בשאר המדינה.
אם הקיבוצים המופרטים לא ישנו במהרה שני נושאים אלו, הרי שכשלונם ונפילתם בעתיד מובטחים.