חוק טל - עוד 5 שנים

החוק נחקק בשנת 2002 ובמסגרת ההסדרים שבחוק, מאפשר לבחורי הישיבות לצאת בגיל 22 לשנת הכרעה, כלומר: הסתגלות בחוץ, לחיים האזרחיים, ואז להחליט או שירות צבאי או אזרחי מקוצר או לחזור לישיבה. המתנגדים לחקיקה המקורית והמתנגדים להסדרים שבחוק, טוענים ובצדק שיישום ההסדרים וההבנות שהושגו לעניין חקיקת החוק, לא יושמו כמעט לחלוטין, אין שירות אזרחי, ובית המשפט העליון קבע השנה, שפגיעת השוויוניות שבחוק יש בה פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, וגורם לאפליה וקיפוח. כמובן שהחוק שפוגע באיזון בין החברה החילונית לדתית, הוא מקור להתנגשויות וסכסוכים פנים מפלגתיים ובין המפלגות, והלהבות מתעצמות כשמדובר בפריימריז בעבודה, כאשר המועמד עמי אילון מוביל את נס ההתנגדות לחוק, כמו שעשה עוד לפני היותו מועמד בעבודה. הסכנה המשפטית מצויה בהחלטת בית המשפט העליון שבמידה ולא יהיו שינויים, שיפורים, שיפוצים ויישום, חלק גדול מההסדרים שבחוק - הוא יחשב כבלתי חוקתי, וניתן יהיה לבטלו בבג"צ. הבעיה היא שבג"צ יכול לבטל חוק, (לפי המצב הנוכחי, ועל כך יש וויכוח גדול בכנסת), אבל בג"צ לא יכול לבטל או לשנות "אמונה" ולא יכול להכריח "אברכים שתורתם אמונתם" לשנות דרכיהם.

העתירות לבג"צ שהגישו בנושא חוק טל - נדחו ונדחו, עד שהגיע הרגע בו הודיע בג"צ שהוא מתכוון לתת פסק דין בנושא. החלטת הממשלה היא למעשה תשובת המדינה לעתירה, לפיה נעשה יישום של חוק טל ע"י החלטה לשילוב המגזרים שלא תורמים את חלקם לשירות הביטחון, ע"י שירות לאומי או אזרחי. יש לציין, שלפני החלטת הממשלה - היא עיינה בדוח שהוגש לה ע"י וועדה מכובדת בראשות האלוף ((בדימ.)) עברי - מפקד חיל האוויר לשעבר, שגריר בוושינגטון ומנכ"ל משרד הביטחון, כשלצידו הרכב גדול ומכובד של אישי ציבור מכל המגזרים, דוגמת עו"ד יעקוב וינרוט ואחרים. כמובן, שהיתה ביקורת גם על החלטה זו, מצד אישים ומפלגות, דוגמת אנשי שינוי ובראשם טומי לפיד, ועמותות למיניהן, שטוענות שחלוקת הנטל הביטחוני לא צודק ומאוזן ומצד סטודנטים באוניברסיטאות ומכללות שטוענים, שגם להם מגיע הסדר דומה, הקלות בשירות הסדיר, המילואים - על בסיס דומה של "תורתם אמונתם". זכורות גם הטענות הישנות, שליוו לאורך שנים את נושא אי גיוס תלמידי הישיבות - והמאבקים הציבוריים והמשפטיים - במיוחד הטענה שבאוהלי תורה לא נהרגים ולא נפצעים - ואין כל סיבה שכל עול הביטחון על השלכותיו ישאו צעירים חילוניים - שרוצים אף הם לשלב תורה ומלאכה - ואיזון נכון בתרומה למדינה של כל אזרחי המדינה. יש ממש בטענות אלה - אבל המציאות הוכיחה, בשל רצף סיבות ונסיבות, ביניהן תקציביות, אנושיות ובעיקר פוליטיות שהנושא לא ייפתר בדרך של חקיקה ממשלתית ללא הסכמה ותיאום - ובוודאי לא בדרך של החלטות בג"צ. אי לכך, במקום לטעון ולרטון ולהתרעם, מבלי שהבעיה תיפתר או תנוע קדימה - החלטת הממשלה, בנסיבות הקיימות, היא נבונה, רצויה, עניינית יעילה ובעיקר ניתנת לביצוע, למרות שבמציאות היישום צולע, דל ובשלב זה לא משביע רצון.

כדאי להיות כנים וענייניים - 40.000 או 50.000 בני ישיבות ואברכים - אינם חיוניים לצה"ל ולמערך הביטחון, במצבם בנתונים שלהם, ובאי הרצון שלהם, לשרת ולהשתלב בחברה החילונית. שום חוק או החלטת בג"צ - לא ישנו זאת. במקום זאת, החלטת הממשלה על שירות לאומי - ושירות אזרחי, יכולים לשלב בחברה היצרנית והחברתית לאומית, מגזרים שעד עתה הורחקו או התרחקו מהשילוב החברתי ביטחוני. פרט לתלמידי הישיבות והאברכים - שיוכלו אחרי "שירות מקוצר" בהתאם לגיל נישואין, ילדים וכו' "לעזוב את הלימודים ולהתחיל לעבוד לפרנסתם - דבר שעד עתה נמנעו מלעשות כדי לקבל "חסינות משירות" - בשל לימודי תורה גם מגזרים נוספים ייהנו מההסדר. לדוגמא: ניתן לשלב בחורות דתיות, בשירות לאומי - אזרחי בבתי ספר, בתי חולים, מתנסים, שיקום חברתי וכו'. ניתן לשלב גם אזרחים ערביים בשירות אזרחי - כדי לתת להם תחושה יותר של הצטרפות והתקבלות לחברה הישראלית והאזרחית של המדינה. ניתן להוסיף את הקבוצה הגדולה של צעירים בעלי פטור משירות ביטחוני בשל בעיות רפואיות, כלכליות או חיילים ששירתו בצה"ל, לא השלימו שירות ושוחררו מסיבות שונות. כן ניתן להוסיף, לקבוצות האלה גם סרבני מצפון - כלומר: פציפיסטים טהורים - להבדיל מסרבנים פוליטיים - כפי שהדבר התגלה לאחרונה בישראל - את אלה יש לשפוט בחומרה ולהוקיעם חברתית ומוסרית. כלומר: אם נעשה מאזן ושקלול של כל התמונה, בצורת טור חיובי ושלילי, הרווח לחברה ושבירת "הסטאטוס קוו" השולט מעל 50 שנה - הוא כדאי, רווחי ויעיל.

מאז קום המדינה, מנסים למצוא פשרה, שתאפשר למגזר החרדי, הערבי, פטורי שירות וסרבני מצפון - להשתלב בחברה בקטע של שירות הביטחון או השירות הלאומי - אזרחי. ציון מיוחד מגיע לעו"ד יהודה רסלר, שנאבק לגיוס בחורי הישיבות מזה 36 שנה, בטענה של הפליה ואי שוויון, ועדיין הנושא לא פתור. אך לזכותו ירשם כי עקשנותו ולחימתו הביאו את הנושא לתודעה הציבורית לאומית ונעשו מספר ניסיונות, למצוא פתרון או פשרה מוסכמת, אך בינתיים ללא הצלחה יתירה. חוק טל שחוקק לפני 4 שנים, היה אמור להביא להסדר, לפיו המגזר החרדי ובחורי הישיבות ישתלבו בהדרגה בחברה הישראלית ע"י תרומה מוגבלת לשירות הביטחוני. עיקר כוונתו של החוק - שבראש הוועדה שהביאה את מסקנותיו לכנסת עמד שופט בית המשפט העליון דאז, השופט טל ובו שולבו אנשי ציבור חילוניים, דתיים ונציגי צה"ל, כמו ראש אכ"א, האלוף ((בדימ.)) משה נתיב ואחרים. כוונת הוועדה היתה לפתור את "הפלונטר" שהיה בנושא הרגיש הזה, משך שנים רבות - מאז שבן-גוריון, כראש הממשלה הראשון, הסכים למען שלום בית עם הדתיים, לקיים בנושא של תלמידי ישיבות ש"תורתם אומנותם" - סטאטוס קוו - לפיו הלימוד בישיבה יחשב ויילקח בחשבון מבחינת חשיבותו ותרומתו למדינה - כשירות צבאי. הבעיה הסתבכה משך השנים, כשהתברר שמספר תלמידי הישיבות שתחילתו בכ-600 תלמידים הגיע בשנת 2005 ל-כ-46.000 - תלמידי ישיבות ואברכים נשואים שלומדים - ונמצאים בהסדר שתחילתו כאמור בתקופת בן-גוריון. כל הניסיונות ליישם את חוק טל, משך 4 שנים לא צלחו במיוחד. אומנם צריך להזכיר את ההסדר של שנת "הכרעה" שנתנה לתלמידי הישיבות, ואת ההצלחה הלא מבוטלת של נח"ל חרדי - שמאז הקמתו ב-99 הפך לגדוד מבצעי, שמגייס שלוש פלוגות מדי שנה. חלקו במלחמה בטרור, אף הוכיח עצמו בכמה הזדמנויות, במניעת פיגועים ותפיסת מבוקשים.

החלטת בג"צ, הוכיחה כי בשלב זה הממשלה לא השכילה ליישם את עקרונות החוק - ולכן נתנו לה שופטי בג"צ בלון חמצן לתקופה נוספת של 1.5 שנים - שאם לא כן, החוק יבוטל בשל היותו לא חוקתי, מאחר ודבר לא נעשה עד כה - חזרנו לנקודת המוצא. להערכתי ביטול החוק - לא יביא לפתרון והתקדמות בנושא, אלא להיפך, יכניס את המגזר החרדי, הרואים בלימוד תורה כערך עליון, להתחפרות בעמדותיהם הקשוחות והקיצוניות, ושום החלטה או ניסיון בכוח להכריח אותם לא יועיל. יתירה מכך, הם יראו בכל מעשה של הממשלה, צה"ל או המשטרה - לאכוף עליהם את הגיוס כמלחמת קודש, מצווה ואולי מאבק על קידוש השם והתורה. ונניח שבג"צ יבטל את החוק - ומה אז? האם יגייסו בכפייה 40,000 אברכים לצה"ל או לשירות ביטחון. זה אבסורד, לא רציני, לא יעיל ובעיקר מי צריך אותם. הם לא כשירים גופנית, נפשית, פיזית ואמנותית. רק ההסדרים, שנקבעו בחוק טל, יש להם סיכוי להצליח ואולי בדרך השלילה. כלומר: יש לאברכים, נקודות יציאה, ונקודות מילוט מהישיבות, מחיי עוני, מחיי שנור וחיים על תמיכה או סמוכים על שולחנם של גבירים ופריצים מודרניים והזדקקות לעבודת השם, במקביל לגידול הילדים הבאים בסדרות עד 12-10, ללא יכולת דיור ומשאבים בסיסיים חיוניים מודרניים. לכן צודק הבג"צ בכל קביעותיו המשפטיות, החוקתיות, של הפליה, חוסר שוויון, פגיעה בחוקי יסוד. צודק הרמטכ"ל שמתמרמר בשם כולנו, למה הילדים שלנו כן ושלהם לא - שהרי לא נהרגים/נפצעים באוהלי תורה. לכן, בג"צ יכול לבטל חוק של הכנסת, אך הוא לא יכול לבטל את אמונתם, את שיטת חינוכם וחייהם, את היצמדותם לתורת ישראל כמקור של מים חיים - המשקה ומפרה את חייהם הדלים בעולם הזה, כמבוא לעולם הבא. לדעתי, יש להניח להם ולתת להם שהות נוספת לעכל את הסדרי חוק טל - בציפייה ותקווה שאכן יהיו לו תוצאות חיוביות בעתיד. יש בשלב זה, אם כל האי נוחות מההפליה ואי השוויון - להתייחס אליהם כאל מגזר חריג, ייחודי, שחי בעולמות אחרים הרחוקים משלנו. יש לראותם, ככת, כמו "האמשים" בארה"ב, שחיים מתוך רצון ובחירה, ללא חשמל ומים זורמים, ללא מכוניות וללא בגדי שעטנז - וכך מנהלים את חייהם עשרות בשנים - ובעיניהם בהצלחה בסיפוק ובאושר. למגזר הייחודי הזה, ניתן להוסיף את הנערות החרדיות, הפציפיסטים, הנוער הערבי ולהפנותם בהסכמה ובשכנוע לשירות לאומי אזרחי. צריך ללמוד מההיסטוריה - יש נושאים שבאמונה, דת, תפיסת עולם ודרך חיים - שלא ניתן לבצע בכוח או בחקיקה, במיוחד נגד יהודים, מאז חנה ושבעת בניה, אכילת חזיר וטרפה - ועד ימינו אלה. הארכת החוק בעוד 5 שנים - נותן פתח תקוה שאולי ניתן יהיה להסדיר נושא כאוב זה - בצורה הגיונית וסבירה. העתיד יוכיח - מי צודק.