כל סקר שיעשו בקרב ערביי ישראל יגלה, שרובם חשים אזרחים סוג ב'. התוצאה הזו מדירה שינה מעיניהם של שני סוגי יהודים צבועים: הקבוצה הראשונה מכילה בתוכה גזענים נאורים, שפיהם וליבם, זה כמו טומי לפיד ותפילין. ועל הקבוצה השנייה נמנים, המתחסדים שצורכים אשליות באותה תדירות שנרקומנים צורכים סמים.
ראשית, העובדות: תחושתם של אלה מערביי ישראל החשים כאזרחים סוג ב' - יש לה על מה להתבסס. גם אם ינצחו בכל דיון בבית המשפט העליון, וגם אם דורית ביניש תכניס ציטוטים ממגילת העצמאות ("ללא הבדל דת, גזע ומין") לכל הפסיקות לטובתם, הם יישארו אזרחים סוג ב'. בצדק! מפני שיש מגילת העצמאות, ויש מציאות. ובמציאות, "השידוך" בין שני הקולקטיבים העוינים - לא מוצלח. ככה זה שמנסים לשדך בכוח.
ולפני שאני ממשיך הערה חשובה: אסור - ואני לא עושה הכללות! דהיינו, לא כל הערבים הישראלים, סולדים מכול היהודים - ולהיפך. וכדי שדבריי יובנו עד הסוף, אני מחלק את ערביי ישראל לשלוש קבוצות. גודלה של כל קבוצה אינו נהיר לי, אבל אני בטוח בקיומן. הראשונה: מוכנה להתערות בחברה הישראלית, לטוב ולרע. השנייה: עוינת את המדינה, וממתינה בסבלנות בבטנו של הסוס הטרויאני. והשלישית: זו היושבת על הגדר.
שורות אלה נכתבות בגין הפרסומים האחרונים לפיהם הנשיא שמעון פרס, רוקח תוכנית מדינית המבוססת על "שתי מדינות לשני עמים", הכוללת הזזת הגבול ברוח תוכניתו של אביגדור ליברמן. למרות שהראשונים לחשוב על זה בקול רם היו חברים ממפלגת העבודה (רענן כהן, אפרים סנה ואחרים), ומי שהיה מזכיר המדינה האמריקני, הנרי קיסינג'ר.
במבט אובייקטיבי, יש בתוכנית הזאת היגיון רב. ולמרות זאת היא עוררה יהודים וערבים מרבצם. בתוכנית הטלוויזיה "לונדון וקרשנבאום" (ערוץ 10, 7.8.08), הביעו ח"כ ד"ר אחמד טיבי וירון לונדון את דעתם החד-משמעית, נגד התוכנית. שניהם מסיבות שונות, ועם אותה הגדרה: תועבה!
האינטרס של טיבי ברור: אין לו עניין להחליף את העטין השופע של הביטוח-הלאומי, בעטין פלשתיני שדוף. ירון לונדון תקף את הרעיון מנקודה אחרת: אני יפה, אני נאור, אני ליבראל, ואין זה יאה לאנשים נדירים מסוגי, לתמוך ברעיון שהגה איש החושך אביגדור ליברמן. ואנא, אל תחפשו היגיון בתוכנית של איווט האיום, מפני שאני זה שקובע, מה הגיוני כאן, ומה לא.
ירון לונדון, למרות מה שהוא חושב על עצמו, הינו צבוע יהיר, צר אופקים, ומסוכן. מסוכן, מפני שהוא ניחן ביכולת נדירה להתנסח. יהיר, מפני שהשקפתם האידיאולוגית של יריביו בטלה ומבוטלת, והיא נכנסת לאוזנו על תקן "דואר זבל" (ספאם). הגענו ל"צר אופקים".
אילו היה מסוגל להרחיב קצת את אופקיו, היה מן הסתם שואל את עצמו: מדוע ילדיו של אחמד טיבי חייבים לראות מול העיניים העוינות שלהם את הדגל הישראלי? האם לא מגיע להם לעמוד זקוף באון ובגאווה מול דגל פלשתיני? האם לא מגיע להם, לשיר מכל הלב את ההמנון הפלשתיני? מדוע הם צריכים לשמוע (לשיר, הם לא שרים) את השורה "נפש יהודי הומייה"?
יש להם ברירה!!! הזזת הגבול, תהפוך כל ערבי ישראלי, לפלשתיני גאה. בפלשתין יחוש כאזרח שווה. ליבראל אמיתי מבין שלכל אדם באשר הוא אדם, מגיעה תחושה של אזרח שווה. וגם אם ינסה מר לונדון, לשלוף פנינים מאוצר המילים העשיר שלו, לא יצליח לשכנע אדם פתוח ונאור, שלערביי ישראל לא מגיעה הגאווה הזאת. במיוחד אם היא נמצאת כאן, מעבר לפינה.
בדמיוני אני שומע אותו טוען, שבאחריותנו וחובתנו לתת לערביי ישראל תחושה של שווים. אלא שהם לא רוצים! מה נעשה - נכריח אותם?! הם מופלים מתוך בחירה! אם הנהגת ערביי ישראל תצהיר על נכונות לתת למדינה, את מה שנותנים אזרחי ישראל היהודים - אהיה הראשון לברך. אלא שהם, בעידוד לונדון וחבריו, עקרו מתוך השוויון שלהם את החובות, והותירו רק את הזכויות. עם כל הכבוד- ואין כבוד!- שוויון בלי חובות, זה לא שוויון!
מי שלא מוכן לתת למדינה, אל יצפה לקבל ממנה. אין דבר כזה יש מאין. קודם נותנים, אח"כ יש למדינה יכולת לתת. על-פי השקפתי השוויונית, לא צריך שיהיה הבדל בין נער יהודי בן 18, לנער ערבי באותו גיל. כמעט!: לערבים אני נותן פטור ממדי זית, מפני שבניגוד לירון לונדון שנהנה לראות חיילים מסתערים על אחיהם, ברור לי שהציפייה הזאת מסגירה רשעות. אבל שירות לאומי? זה הם חייבים! ומי שפוטר אותם מהחובה הזאת, רואה בהם אזרחים לא שווים, אפילו יצהיר ההיפך.