ידוע שבבתי כנסת מסוימים אין אומרים תחנון בכל ימות השנה, לא מפני שבכל השנה יש שם שמחות שכן במציאות שכזו אין לומר תחנון, אלא בהיתר שמצאו לעצמם קהל המתפללים. הם סומכים על יארצייט של רב שאפילו אינם מכירים שנפטר באותו יום ולא אומרים תחנון. כמובן שבכל ימות מימות השנה נפטר איזשהו רב ואז הם יכולים להיות מאושרים: היום הם לא יאמרו תחנון.
זה יישמע אולי קצת מוזר אך רבים מאיתנו מעדיפים שלא לומר תחנון וימצאו את הדרך לא לומר אותו. הם מעגנים את אי אמירתם בהלכה, וכך אי אמירת התחנון מסתמכת על ההלכה והמצפון שקט. בכל יום אתה מחפש סיבה לא לומר אותו, ומצליח איכשהו להתחמק מלהעלות על שפתיך את מילות הווידוי. בימי שני וחמישי התופעה מוכרת יותר שכן התחנון ארוך יותר משאר הימים דבר ש"מעניק" לו את הזכות שימצאו את הדרך לדלג עליו ולא לומר אותו.
אתה יכול לעשות עבירות חופשי, ולא להתוודות. אין אתה חוטא, צדיק אתה, ומשכך התחנון זר לך. לא שמעת על חז"ל שאמרו: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא". ביום הכיפורים תמצא את הדרך לא לומר אותו כי אתה נקי מעבירות. אתה לא צריך לומר אותו ואתה מתחמק ממנו בכל דרך אפשרית.
בכל עת בו לא אומרים תחנון, בין אם זה ביום חג או שבת או כאשר יש מאורע משמח אשר בגינו לא אומרים תחנון, יש איזושהי שמחה בלב. יש, לא אומרים תחנון! זה ארוך וזה מייגע, וטוב שלא צריך לאומרו.
הקב"ה מחכה לתחנונינו. הוא אפילו מתחנן אלינו לכך. הוא אומר למשה שכאשר יאמר י"ג מידות הריהו סולח. דבר שעזר בחטא העגל ועם ישראל לא הושמד. ומה העגל שאין הייתה כוונתו של הקב"ה לסלוח עליו כופר באמצעות י"ג מידות שהן בתחנון ק"ו שבדבר פעוט עליו מתוודים אנו ואומרים את התחנון נזכה לכפרה. הקב"ה מתחנן שנאמר תחנון לטובתנו, בכדי שנהיה נקיים מעוון ולא נקבל חלילה עונש. התחנון הוא מתנה מאת הקב"ה.
אדם שקיבל מתנה זו מאת הקב"ה, מדוע הוא לא משתמש בה?