|
|
חבר בחוג החברתי כלכלי של מפלגת העבודה וחבר מרכז המפלגה
|
|
|
| תאריך:
|
22/08/2007
|
|
|
עודכן:
|
22/08/2007
|
|
|
1 |
|
| |
אני מסכים לתוכן הדברים אבל חולק על הכותרת ממנה משתמעת השקפה שגויה על המציאות שעליה אתה מלין.
ראשית, מדינה היא מסגרת שבתוכה מנהלים האזרחים את חייהם. היא אינה טובה ואינה רעה, או לחילופין היא טובה או רעה בהתאם לאמות המידה שקובעים האזרחים ולנורמות המנחות את שיפוטם. הדבר נכון במיוחד בדמוקרטיה.
אני מסתייג מההנחה שדמוקרטיה יכולה להתנהל ללא מעורבות מתמדת של של האזרחים במעשי השלטון וללא אחריות אישית של כל אחד ואחד מהם. האחריות האישית אינה נפסקת רק משום שמתקבלות הכרעות דמוקרטיות שאינן מקובלות על חלק מהאזרחים. האחריות האישית אינה נפסקת רק משום שהשלטון שוגה. האחריות האישית אינה ניתנת לחלוקה רק משום שליחיד קשה להביא שינוי ממשי כשהוא פועל במנותק מהציבור הרחב. מכאן גם נובעת המסקנה שאינדיבודואליזם קיצוני נוגד סולידריות לאומית והוא אנטידמוקרטי במהותו. במציאות הישראלית הוא גם מסוכן.
לשם מה כל ההקדמה "הארוכה" הזו? - היא מכוונת לבסס טענה שההתנכרות החברתית מימין, משמאל ומן האמצע בחברה הישראלית, עומדת ביסוד כל התופעות החברתיות השליליות שלהן אנו עדים בדור האחרון, ובכללן אלה שעליהן הצבעת.
כולם שותפים, אבל "עירך קודמת". כחבר מרכז מפלגת העבודה וחבר בחוג החברתי-כלכלי שלה, ראוי היה שתפנה את התלונה קודם כל למסגרות הללו, שבעבר, ואני מדגיש בעבר, התימרו ליצג חברה שיוויונית וצודקת, ומזה שנות דור לפחות אינם משכנעים שהם עדיין חותרים לכך אפילו את עצמם.
בוודאי שקיים קשר בין השתמטות מצה"ל לבין הטיפול בניצולי השואה. כפי שהצבעת נכון, קשר כזה קיים כמעט בכל מה שעושה כיום המדינה עבור הרוב המכריע של אזרחיה; או למען הדיוק אינה עושה. המדינה מובלת ע"י אליתה מתנכרת לחברה בכללותה, שקובעת את הטון והנורמות והממשלה נשרכת אחריה. הון ותקשורת (בסיוע של משפטנות מופרזת ובטחוניזם הצהרתי) מבטיחים כיום שלטון ולכן הון ותקשורת (בסיוע הנ"ל) מנהלים כיום את המדינה - בין אם בגלוי או באופן סמוי. הציבור הונחה בטעות לחשוב שהסתגרות בדלת-אמות של בעיות הפרט, בריחה מאחריות, נוחיות כלכלית (למי שעדיין יש) ופזיביות פוליטית מעדים על חוכמת חיים ותבונת "המשכיל בעת ההיא יידום"... . זו טעות עקרונית שמאפשרת לממשלה לנהל מדיניות של תעלמות מרצון הציבור ואף זלזול בה עד כדי "דווקאיזם" אנטגוניסטי; שרון הדגים זאת, ואולמרט מפליא לאמץ את השיטה הקלוקלת. אבל הבעיה היא של הציבור.
התופעה היסודית מוכרת לא רק בישראל. היא אופיינית למרבית הדמוקרטיות המערביות ואפילו מסכנת את קיומן. מקרה ישראל חמור במיוחד משלוש סיבות: ישראל היא מדינה מתגוננת מול איום חיצוני חמור בתנאים של א-סימטריה קשה. ישראל היא מדינת הגירה שאין דומה להיקפה באף אחת מהדמוקרטיות המערביות. בגלל שתי הסיבות הראשונות ובשל סיבות הסטוריות נוספות, מדינת ישראל היא גם מדינה שסועה חברתית. שסעים חברתיים מתבטאים בין היתר בהעדפה סקטוריאלית על פני אינטרס הכלל. זהו אפקט מפורר סולידריות.
כלל התופעות האנטי-חברתיות של העשור האחרון, הן ביטוי מחריף והולך של התפוררות חברתית, שהממשלה בחוסר אחריות ומחשבה מחריפה ומעמיקה. מפעם לפעם, כפי שקרה לאחרונה בנושא ההשתמטות ובנושא ניצולי השואה, "מפרפר" הרוב השקט אינסטינקטיבית לנוכח קהות החושים של השלטון, ומעיד שטרם איבד צלם אנוש. ריבוי המקרים התובעים תגובה ומיעוט התגובות מדאיגים לגבי ההתפתחויות הבאות והשלכותיהן.
השתמטות אינה יכולה להיות תוצאה של התנהלות השלטון, משום שאם העם לא יגן על עצמו, השלטון בוודאי לא יעשה זאת. השתמטות היא שגיאה מחשביתי של הציבור, |
|
|
|
|
|
|
 סגור |
כתוב תגובה ל-
ל רפי |
|
|
|
2 |
|
| |
אני מסכים לתוכן הדברים אבל חולק על הכותרת ממנה משתמעת השקפה שגויה על המציאות שעליה אתה מלין.
ראשית, מדינה היא מסגרת שבתוכה מנהלים האזרחים את חייהם. היא אינה טובה ואינה רעה, או לחילופין היא טובה או רעה בהתאם לאמות המידה שקובעים האזרחים ולנורמות המנחות את שיפוטם ואת מעורבותם. הדבר נכון במיוחד בדמוקרטיה.
אני מסתייג מההנחה שדמוקרטיה יכולה להתנהל ללא מעורבות מתמדת של של האזרחים במעשי השלטון וללא אחריות אישית של כל אחד ואחד מהם. האחריות האישית אינה נפסקת רק משום שמתקבלות הכרעות דמוקרטיות שאינן מקובלות על חלק מהאזרחים. האחריות האישית אינה נפסקת רק משום שהשלטון שוגה. האחריות האישית אינה ניתנת לחלוקה רק משום שליחיד קשה להביא שינוי ממשי כשהוא פועל במנותק מהציבור הרחב. מכאן גם נובעת המסקנה שאינדיבודואליזם קיצוני נוגד סולידריות לאומית והוא אנטי-דמוקרטי במהותו. במציאות הישראלית הוא גם מסוכן.
לשם מה כל ההקדמה "הארוכה" הזו? - היא מכוונת לבסס טענה שההתנכרות החברתית מימין, משמאל ומן האמצע בחברה הישראלית, עומדת ביסוד כל התופעות החברתיות השליליות שלהן אנו עדים בדור האחרון, ובכללן אלה שעליהן הצבעת.
כולם שותפים, אבל "עירך קודמת". כחבר מרכז מפלגת העבודה וחבר בחוג החברתי-כלכלי שלה, ראוי היה שתפנה את התלונה קודם כל למסגרות הללו, שבעבר, ואני מדגיש בעבר, התימרו ליצג חברה שיוויונית וצודקת, ומזה שנות דור לפחות אינם משכנעים שהם עדיין חותרים לכך אפילו את עצמם.
בוודאי שקיים קשר בין השתמטות מצה"ל לבין הטיפול בניצולי השואה. כפי שהצבעת נכון, קשר כזה קיים כמעט בכל מה שעושה כיום המדינה עבור הרוב המכריע של אזרחיה; או למען הדיוק אינה עושה – לא בבטחון, לא בכלכלה ולא בנושאי חברה. המדינה מובלת ע"י אליתה מתנכרת לכלל החברה, שקובעת את הטון והנורמות והממשלה נשרכת אחריה. הון ותקשורת (בסיוע של משפטנות מופרזת ובטחוניזם הצהרתי) מבטיחים כיום שלטון. לכן הון ותקשורת (בסיוע הנ"ל) מנהלים כיום את המדינה - בין אם בגלוי או בסמוי. הציבור הונחה בטעות לחשוב שהסתגרות בדלת-אמות של בעיות הפרט, בריחה מאחריות, נוחיות כלכלית (למי שעדיין יש) ופסיביות פוליטית, מעדים על חוכמת חיים ותבונת "המשכיל בעת ההיא יידום"... . זו טעות עקרונית שמאפשרת לממשלה לנהל מדיניות של התעלמות מרצון הציבור ואף זלזול מופגן בה עד כדי "דווקאיזם" אנטגוניסטי. שרון הדגים זאת, ואולמרט מפליא לאמץ את השיטה הקלוקלת. אבל הבעיה היא של הציבור.
התופעה היסודית מוכרת לא רק בישראל. היא אופיינית למרבית הדמוקרטיות המערביות ואפילו מסכנת את קיומן. מקרה ישראל חמור במיוחד משלוש סיבות: ישראל היא מדינה מתגוננת מול איום חיצוני חמור בתנאים של א-סימטריה קשה. ישראל היא מדינת הגירה שאין דומה להיקפה באף אחת מהדמוקרטיות המערביות. בגלל שתי הסיבות הראשונות ובשל סיבות הסטוריות נוספות, מדינת ישראל היא גם מדינה שסועה חברתית. שסעים חברתיים מתבטאים בין היתר בהעדפה סקטוריאלית על פני אינטרס הכלל. זהו אפקט מפורר סולידריות.
כלל התופעות האנטי-חברתיות של העשור האחרון, הן ביטוי מחריף והולך להתפוררות חברתית, שהממשלה בחוסר אחריות ומחשבה מחריפה ומעמיקה. מפעם לפעם, כפי שקרה לאחרונה בנושא ההשתמטות ובנושא ניצולי השואה, "מפרפר" הרוב השקט, אינסטינקטיבית, לנוכח קהות החושים של השלטון, ומעיד בכך שטרם איבד צלם אנוש. מאידך, ריבוי המקרים התובעים תגובה ומיעוט התגובות והמעורבים בהן, מדאיגים לגבי ההתפתחויות הבאות והשלכותיהן.
השתמטות אינה יכולה להיות תוצאה של התנהלות השלטון, משום שאם העם ל |
|
|
|
|
|
|
|
סגור |
כתוב תגובה ל-
ל רפי |
|
|
|
|
יהונתן דחוח-הלוי
גורם הזמן עשוי להשפיע על יכולת ההתערבות הצבאית הישראלית ברצועת עזה  קפיצת המדרגה בתהליך ההתחמשות של הצבא הסורי, איומי המלחמה החוזרים ונשמעים מדמשק, שיקום יכולות חיזבאללה והשגת יכולת גרעינית ע"י אירן, הינם גורמים, אשר ישראל תהיה חייבת לקחת בחשבון בהחלטה על פעולה צבאית שמטרתה לעקור את שלטון החמאס ברצועת עזה
|
|
|
|
|
|
|
|
אפרי הלפרין
אך אזני בית המשפט קשובות. אנא תפתח השרה את דלתה, ותכרה את אזניה לזעקתם של הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, פן תקבל בדלת האחורית, ובצדק רב, את חוק נהרי ב'
|
|
|
|
|
|
|
|
בועז מושקוביץ
מה הם התסריטים האפשריים של עתיד ישראל ללא רמת הגולן? אם לשפוט לפי גיבור כתבתו של אורי גולדשטיין ביומן ערוץ-1 ביום השישי האחרון (17.08.07), יש רק שלושה
|
|
|
|
|
|
|
|
ד"ר יוסף טמאן
ההצלחה של ניתוח בקרב הנוער והמתבגרים היא פונקציה של הזמן אותו מוכן הרופא להקדיש לנער או לנערה בטרם יחליט על ניתוח ולכן המפריד בין הצלחה לכישלון טוטלי, ברובו, בידי המנתח
|
|
|
|
|
|
|
|
אהרון רול
ישנם אותם ביננו אשר לא רק שאינם מגנים את תופעת ההשתמטות אלא גם אינם רואים כל פסול בה
|
|
|