אין לקנא בראש מפלגת העבודה, הכמרים של השלום לא יסלחו לו. אמנם, הוא לא כפר עדיין בעיקר - מדינה זרה על אדמת א"י, ירושלים לערבים, יישובים יהודיים לחורבן וגירוש - אך לקתולים די אף בסימן קל של חשיבה עצמאית והטלת ספק כדי להביא לאקס-קומיניקציה - הדחה מתוך כניסיית המאמינים, ומשם קצרה הדרך אל המוקד.
5 שנים, אומר ברק, לא נוכל להרשות הקמת מדינה פלשתינית, עד שתימצא הדרך לעצור את הקסאמים, והרי לכם עוד הוכחה, כמה מסוכן להתיר מחשבה חפשית: וכי רק קסאמים עלולים להתעופף מתוך פלשתין? וכמה שנים יעברו עוד, עד שנמציא הגנה אלקטרונית נגד כדורי מקלעים ורובים שיעופו בירושלים מתוך הרחובות הפלשתינים?
ולאחר שנתגבר על "החפצים המעופפים", האם נצטרך להתנזר עוד מהמדינה פלסשתינית, עד שתימצא התשובה למנהרות ששכנת-המחמד שלנו תחפור לנו מתחת לגדרות-ההפרדה? ואם ברק יתעקש לסתום כל חור אפשרי תחילה - היש אלקטרוניקה נגד הרימונים שיושלכו על התחבורה היהודית מעבר לחומות ההפרדה? נגד מתאבדים? נגד טרור שפלשתין הריבונית תארגן או תגבה מחו"ל או "משמרות מהפיכה" שתביא מאירן או עשרות אלפי "פליטים" שתצעיד לכיוון רמלה ולוד?
לפי שיטת ברק יעלו עשבים בלחיי מחנה השלום וגאולת פלשתין לא תבוא, עד שיתחולל הנס בנפשותיהם ובמוחותיהם של הערבים, והם מרצונם יחנכו מחדש, מהגן ועד לאוניברסיטה, להשקפת עולם אחרת, מערבית. ועד אז, שואלים במפלגתו, יימשך "הכיבוש"??
ברק גם עלול לחשוב עוד צעד קדימה ולהגיע לתובנה, שבתגובה לפרובוקציות פלשתיניות לא יהיה עוד לעולם מועד ב' ל"חומת-מגן". העולם לא ירשה לנו להתמקם קבע בתוך עריה של מדינה ריבונית כדי להילחם בטרור.
ומכאן כבר אינה רחוקה הכפירה המשוקצת מכולן - המסקנה ההגיונית בדבר חיוניותה של ההתנחלות היהודית היושבת בלוע הנמר ומונעת משם את קומה של מדינת טרור שתהפוך את חיי המדינה היהודית לגיהנום.
ועוד דבר כפירה השמיע ברק: אבו מאזן וסלאם פיאד אינם מסוגלים ליישם ב"גדה" - כלום (ראה גם - הודעתו של פיאד, כי ללא צה"ל ממשלתו אינה מסוגלת לקיים את הסדר והביטחון). נראה שברק העז לשאול את השאלות שפרס, לבני ואולמרט מעלימים מאיתנו: מה נעשה כשעל פלשתין ישתלט החמאס כפי שקרה בעזה? ואיך ינהג יורשו המיועד של אבו מאזן - רניים, טרוריסט שאפילו את אוסלו דחה? ואיך נמנע איחוד עזה ויו"ש תחת שלטון חמאס-פתח משותף? נגיד: "חזור, טעות?" אך מדינה - א"א לבטל!
מסוכן לשאול שאלות כאלה, שהן כחומצה המעכלת את אמונתם התמימה של חסידי פלשתין השוטים, ומשום כך הן לעולם אינן נשאלות בתקשורת הישראלית.
עוד תרמית העז ברק להפריך - את העמדת הפנים שאנחנו והפתח ("הטובים") עומדים ביחד מול חמאס ושות' ("הרעים"). "הן רוצות בדיוק אותו דבר", הוא אומר, ומגלה באחת את ערוותה של מדיניות שקרית המוכרת לנו את מרצחי "אל-אקצה" כשיות אובדות שחזרו בתשובה.
נותר כמובן עוד מכשול ל"חזון פלשתין": חייבים להשכיח תחילה מלב היהודים את ציון ואת "אם אשכחך ירושלים". כאן אנו מצויים כנראה מחוץ לעולמו הרוחני של ברק, אבל המכשול הזה עוד יתגלה כבלתי עביר לא פחות מן הקסאמים שפקחו לברק את העיניים.