הטור של פריצי

פקחי משרד התמ"ת גילו כי חנויות רבות ברמת השרון אינן מצמידות תווית מחיר למוצרים. החנויות חטפו דוחות אבל עדין לא שמו מחירים. בעל חנות בגדים אחד הסביר לי כי בגלל היבוא הזול מסין, הורדת המכסים והוזלת עלויות היצור המחירים ירדו עד כדי כך, שכאשר הוא שם בחלון הראווה את המחירים, הנשים ברמת השרון פוחדות להכנס לחנותו מהחשש והבושה שמישהי מחברותיהן תחשובנה שהן נכנסות לחנות של מוצרים זולים.

בתשובה לעתירה הדורשת ממנה להפסיק לממן מוסדות חינוך חרדים שלא מקיימים את "תוכנית הליבה" (לימודי חשבון ואנגלית בסיסיים) מכינה שרת החינוך תשובה לבג"צ עם ההודעה שהיא שוקלת חוק שיאפשר לכל אדם שלא למד 12 שנים להשלים בעתיד השכלתו ע"ח המדינה, עד גיל 30. בכך, לטענתה, יינתן מענה לבעיה שאם יום אחד יקום במקרה איזה חרדי שירצה ללכת לעבוד ויגלה שנדרשת לו גם השכלה, הוא יוכל להשלים אותה. התשובה מטומטמת, למרות שהאפשרות להצטרף פתאום בגיל 30 לכיתה של שביעיסטיות תוססות בגימנסיה יכולה לשמש תמריץ לא רע להרבה אברכים להחליף מסלול. ואז נזכרתי: לאחר מלחמת העולם השניה חוקקה גרמניה תקנה הקובעת שכל מי שבגלל המלחמה לא ניצל מלוא זכותו לחינוך ממלכתי, יהיה רשאי להשלים אותו בכל עת שיחפוץ. בקיץ 1988 ישב עו"ד יואכים וולף, ד"ר למשפטים מפרנקפורט, עם כמה חברים במרתף הבירה העירוני ונזכר שבגלל המלחמה הוא לא הלך בזמנו לגן ילדים. למחרת הוציא ממשרדו המפואר מכתב רשמי לרשויות , בו דרש לממש זכותו לפי תקנה פדרלית מס'.... להצטרף לגן הילדים וחתם בכבוד רב, יואכים וולף, עו"ד וד"ר למשפטים. אתם לא מכירים את הרשויות בגרמניה והן לא מכירות את חוש ההומור. לא חלף שבוע ונתקבל מכתב תשובה רשמי שזו לשונו: "עו"ד וד"ר יואכים היקר. קיבלנו את מכתבך ואכן אתה צודק שלפי תקנה מס'....... אתה עדין זכאי ללכת ע"ח המדינה לגן הילדים הקרוב לבית מגוריך. יחד עם זאת, כידוע לך תקנה מס' ........ מחייבת את ההורים להודיע לרשות המקומית מיד עם לידת הילד אם ברצונם לרשום אותו בעתיד לגן הילדים המקומי, וזאת כדי שהרשויות תוכלנה להיערך מראש להקמת גנים ומוסדות חינוך כנדרש. בדקנו, ומסתבר שהוריך לא שלחו אלינו בזמנו כל הודעה על רצונם לרשום אותך לגן עירוני. יחד עם זאת, אנו מוכנים לראות את מכתבך הנוכחי כהודעה המתחייבת, ואנו שמחים להודיעך כי רשמנו אותך ונסדיר את כל הנדרש עד המועד. אתה מתבקש להתייצב בעוד 5 שנים בגן הילדים הממלכתי ברחוב מכסימיליאן 12, פרנקפורט. הגב' אולריקה מנהיים מנהלת הגן קיבלה כבר הודעה על בואך הצפוי ומצורפת בזאת רשימת הביגוד והחפצים שאתה מתבקש להביא עימך לגן, יחד עם פנקס החיסונים. בכבוד רב ד"ר א. רייפ, מנהל מחלקת הרישום. עיריית פרנקפרט. שווה ללמוד.

רני לובנשטיין, שהיה יועץ מנכ"ל משרד האוצר, השתתף בכינוס שנתקיים בארה"ב ושם יעץ לפלשתינים של הפתח להקים מערך רווחה ולפתח מדיניות סעד כדי שהם יוכלו לנצח את החמאס בבחירות. לא בטוח שזה עיסקנו או תפקידנו לשמש לפתח כיועצי בחירות או שחכם מצידנו להתערב ולבחוש במאבקי השלטון הפנימיים של הפלשתינים. למי שלא זוכר, ככה הרי התחלנו את ההסתבכות שלנו בלבנון הראשונה, שם גם שלחנו נגמ"שים של צה"ל לאסוף את חברי הפרלמנט הלבנונים לישיבה בה הם אולצו להרים אצבעות בעד בחירת הנשיא, שהודות לתמיכתנו בו הודח שבוע אחר כך, גם כן בהרמת אצבעות (נפץ). אבל אם הפלשתינים רוצים דווקא יועץ ישראלי, בבקשה. רק שישקלו טוב. כי התוצאה הפוליטית היחידה שמובטחת להם ממדיניות רווחה בסגנון יועצי האוצר הישראלי, זה שגם אצלם תקום בסוף מפלגת גימלאים.

פרופ' רפאל משולם מהאוניברסיטה העברית היה שותף לצוות מדענים בינלאומי שערכו מחקר חשוב וגילו שצמח הקנביס יכול להקל על תגובות אלרגיות בעור. ההסבר הכימי-ביולוגי הוא ארוך, אך בעיקרון העכברים שטופלו ב-THC (החומר הפעיל בקנביס) גילו חסינות מאלרגיה. בשביל זה צריך מחקר בינלאומי? כבר שנים שהחברה טוענים שאם מגלגלים בנייר או בנרגילה 2 מנות של THC, אפשר לצפות בדיווח טלוויזיוני ישיר מישיבות הכנסת והממשלה ואפילו לראות את אהוד ברק ורוחמה אברהם מתראיינים, בלי לקבל מזה פריחה. למרות שזה תלוי במינון, כי החברה מעידים כשכאשר הטלוויזיה מעלה למסך גם את זהבה גלאון, אז מול רצף שכזה אפילו החומר הזה כבר לא מספיק.

דגם למציאות הישראלית: 7 שנים תחת קאסאמים, המדינה מתפלספת בבג"צ על עובי הטיח שיימרח על קירות בתי הספר, אבל הטמבלים משדרות עדין חושבים שהם דגניה שמגינה על המדינה ומדברים אליה ברגש בכל בוקר ברדיו. כאילו שמישהו בירושלים מקשיב להם. אז זו האמת: רוב תושבי המדינה אפילו לא יודעים איך מגיעים לשדרות ולממשלת ישראל אין את המנהיגות הנדרשת כדי לקבל החלטה שמהיכן שיורים על אזרחי ישראל, אז במקום לעסוק בויכוח על זהות הפלג הפוליטי שאחראי לירי, יופעל בתגובה כח אש בלתי מוגבל ובלתי מרוסן, כמו שצריך להפעיל אם רוצים ללמד לקח בלתי נשכח. ושיעסקו אח"כ אחרים בזיהוי 5,000 או 10,000 הגופות שיצטברו בצד השני ובמיונן לפי הפלגים המתאימים. אחרי פעמיים של תגובה כזו, למרות אי הנעימות הקשה בתקשורת העולמית ובעיתון הארץ, מובטח שבשנים הבאות עזה לא תירה יותר טילים על שדרות. אפילו לא קפצון. בסוף אנו הרי נעשה זאת, אבל רק אחרי שבתי הזיקוק או תחנת החשמל באשדוד יעלו באש מאיזה קסאם. אבל שדרות כנראה לא שווה התייחסות. צאו מהאשליות חברה. אתם לא דגניה. אתם פשוט טיפשים.

זמיר, דורנר וחשין, 3 שופטים לשעבר בביהמ"ש העליון נפגשו במכון ואן-ליר וניהלו משם מתקפה נוספת נגד פרידמן והרפורמות במערכת המשפט. מכון ואן-ליר הוא המתנ"ס האמיתי של אצולת רחביה. המוסד ממוקם בטלביה היוקרתית, בין משכן נשיא המדינה לבין תיאטרון ירושלים ובית ראש הממשלה, מוקף בתים שמחיריהם מתחילים ב-2 מיליון דולר ורק טבעי ששם, היכן שעולמם התעצב ומהיכן שהם משקיפים על אחרים, יפגשו השופטים כדי לבטא ולהביע את דאגתם העמוקה לאזרחי המדינה ומצבם המשפטי. משום מה, לא זכור לי שהשופטים הללו התכנסו אי פעם במכון הזה לדיון על "איך עיוותנו דין ומשפט בפרשת נאשמי חבורת מע"צ שישבו שנים לשווא", או על "איך התעלמנו גם בערעור משוועת וצעקת עמוס ברנס" או "מאיפה הקרצנו את הבדואי הזה שיושב על רצח חגית קיסוס" וכד'. על מקור והיקף כשלונותיהם כשופטים, כדי להפיק אולי לקחים ולתקן דברים, הם לא דנו מעולם. לקחים יש להם רק לאחרים, בלי שום חשבון נפש, ולכן הם חושבים שהבעיה נובעת מסכסוך אישי בין פרידמן לביניש ולא מבינים שהמשבר נובע מכך שציבור רחב מאד איבד את אמונו בשופטים ובבתי המשפט. כי מי שמכיר את מערכת המשפט מקרוב גילה ששופטים רבים פשוט שכחו לשפוט, שכחו לעסוק בראיות, שכחו לשמוע את הצדדים או לבחון את העובדות, והעליונים תמיד "נחה דעתם". מכיוון שהם שכחו לדון ברצינות בערעורים הם השחיתו גם את הערכאות שמתחתם, ששופטיהן למדו שאין מעליהם דין ודיין ואין שום בקרה אמיתית. יש לי הצעה לרכז התרבות של מכון ואן ליר: עכשו, כשהפנסיונרים של ביהמ"ש העליון פנויים ובאים אליך למתנ"ס, תעשה להם אולי חוג על "איך שיחררנו את עצמנו מכללי האתיקה של השופטים ומה התוצאות של זה". זה בטח יהיה חוג מעניין מאד, שאולי גם ישתיק אותם זמנית.

פרופ' האוורד ליטווין מהאוניברסיטה העברית פרסם באירופה מחקר בו הוא טוען שמי שהולך לבית כנסת חי יותר. המחקר מבוסס על ראיונות עם קשישים שקיימה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בישראל בשנת 1997 ופרופ' ליטווין בדק אחרי 7 שנים מי מהקשישים ההם נפטר ומי עדין חי, וגילה שמקרב מי שסיפרו בזמנו שהם הולכים בקביעות לבית הכנסת נותרו יותר אנשים בחיים. פרופ' ליטווין טוען שהפעילות החברתית בבית הכנסת יוצרת סביבה שתומכת בקשיש ומפחיתה דיכאונות, שהם גורם עיקרי למוות של זקנים. זה נשמע הגיוני, למרות שיש לי הסתייגויות קלה משיטת מחקר כזו (שיתכן שהיא מוכיחה רק שמי שהיו שקרנים גדולים כבר לפני 7 שנים הם שחיים יותר). גם פרופ' ליטווין מודה שיש בעיה, כי יתכן שהקשישים שהלכו לפני 7 שנים לבית הכנסת היו כבר אז במצב של יכולת הליכה ובריאים יותר מאחרים ולכן הם חיו יותר. הסבר אחר שרופאים גריאטריים יטענו לו, הוא שעצם ההליכה שומרת על בריאות הקשיש ולכן הוא חי יותר. בגלל חוסר הודאות המדעית והצורך לבודד בין אלמנט הפעילות החברתית לאלמנט הפעילות הגופנית וגם כדי לנטרל כל הטיה דתית, יש לי הצעה לפרופ' ליטווין להשלמת המחקר: פרט ליהודים, קח 2 קבוצות ביקורות נוספות. אחת של קשישים שהולכים לכנסייה קתולית ואחת של קשישים שהולכים, נניח, לקזינו ופרוצות, ותבדוק מי חיים יותר: ההולכים לבית הכנסת, ההולכים למיסה או ההולכים לתל-ברוך. אני לא יודע איזו קבוצה תחיה יותר, למרות שאני מנחש מי תחיה יותר בכיף.