על-מנת להגיע להשתוות עם תכונות הבורא, צריכים לדעת בדיוק מהן תכונותיו. מידותיו של הקב"ה מתוארות רבות בכתובים: רחום, חנון, ארך אפים, רב חסד ואמת, וכו'. עלינו להבין לעומק את משמעותם הפנימית של תארים אלה, ולא להסתפק בהבנה שטחית.
החכמה העוסקת בלימוד מעמיק של תכונות הבורא, היא חכמת האמת, חכמת הקבלה.
כותב על כך הראי"ה קוק זצ"ל בספרו אורות הקודש:
" חכמת האמת מלמדת אותנו... את הצד של השיווי שיש למצוא בהויה כולה עד למעלה למעלה, לדימוי הצורה ליוצרה, ואיך ללכת בדרך אורה זו בלי מכשול".
בהקדמה לתלמוד עשר הספירות (אות קנ"ה) כותב בעל הסולם ש"יש סגולה נפלאה לאין ערוך לעוסקים בלימוד חכמת הקבלה", אם הוא נעשה בצורה נכונה.
חכמת האמת מלמדת את האדם על המצבים הפנימיים המתקדמים שלו, ועל תכונות הבורא שאותן על האדם להשיג בטרם יגיע לדבקות עם בוראו. אם האדם לומד את החכמה, מתוך רצון וחשק גדול להבין ולהרגיש את אהבתו של הבורא לכל עומקה, ולהשתוות אליה, מובטח לו שלאחר יגיעה ראויה ישיג אותה.
בניגוד לתענוגי העולם הזה, הרגעיים וברי החלוף, התענוג שחש האדם כתוצאה משיווי הצורה ליוצרו, מהאהבה והנתינה לזולת, הוא תענוג בלתי פוסק.
זהו העיקרון המרומז בפסוק "אני לדודי ודודי לי". אם אני לדודי, כלומר, אם אני מדמה את עצמי לדודי, ואוהב את הבריות אהבה שאינה תלויה בדבר, אז דודי לי – אז דודי משפיע לי שפע של תענוג אינסופי.
ככל שהאדם, העוסק בחכמת האמת, נעשה דומה יותר ליוצרו, כך גדלה בו הרגשת התענוג הנצחי, המושלם. וכל זאת, כאמור, עוד בחיים חיותו, בחייו בעולם הזה ולא בעולם הבא. כך הוא זוכה שיתקיים בו הפסוק: "עולמך תראה בחייך".
