אהוד ברק נבחר ע"י מפלגת העבודה לעמוד בראשה והוא אחד משני המועמדים לראשות הממשלה. הרושם הוא כי מתפקדי העבודה בחרו בברק מתוך שילוב של שחיתות (ולראיה החקירה המתנהלת במשטרה בגין בחירות אלו) ואמונה כי רק ברק יכול לנצח את ביבי. אמונה זו מקורה כנראה בבחירות של 1999 בהן ניצח ברק את נתניהו.
אך היה על מתפקדי העבודה לזכור כי יותר משניצח ברק את הבחירות הללו הפסיד אותן נתניהו ולו היה דחליל מתמודד מול ביבי באותה שנה היה גם הוא מנצח. במהלך כהונתו הוכיח ברק את מה שטענו נגדו בימין, הוא פשוט אינו ראוי להנהיג את המדינה. יתרה מכך, הוא אינו ראוי גם לשמש שר, ח"כ או למלא כל תפקיד ציבורי אחר.
ההתחלה של אהוד ברק היתה מבטיחה. חייל מצטיין בסיירת מטכ"ל אשר עוטר מספר פעמים ואין ספק כי מדינת ישראל חייבת המון לחייל ולקצין הזוטר אהוד ברק. אך דומה שמרגע שברק הפך לקצין בכיר עזב אותו כל אומץ לבו ובהיפוך של 180 מעלות הוא הפך לפחדן ומוג לב מהסוג השפל ביותר. את ההיפוך ניתן היה לראות לראשונה במלחמת יום הכיפורים, כאשר נמנע המח"ט אהוד ברק מלסייע לכוח שנכנס למארב בחווה הסינית. בתוהו ובוהו ששרר בזמן המלחמה ולאחריה נשכח העניין כמעט לגמרי בלחץ המאורעות הגדולים יותר. בין אלה שלא שכחו היה איציק מרדכי שפיקד על הכוח בחווה הסינית ונוטר לברק עד היום.
עברו שנים וברק הפך לרמטכ"ל ובמהלך תרגיל שנערך בצאלים נורה בשוגג טיל שהרג חמישה חיילים ופצע חמישה חיילים נוספים. מכאן הגירסאות חלוקות, מחד החיילים בשטח הטוענים כי הרמטכ"ל ברח מהמקום במסוקו האישי בעוד החיילים פצועים בשטח ומחכים לפינוי ומאידך גרסתו של ברק הטוען כי עזב את המקום כשעה לאחר שפונו כל הפצועים. בתווך נמצא האלוף ב(מיל.) עמירם לוין שבגירסתו הראשונה תמך בעדויות החיילים ולאחר מכן שינה גירסא ותמך דווקא בעדותו של ברק (מה שמעלה חשד להדחת עד ושיבוש הליכי חקירה). פרשה זו הדביקה לברק את הכינוי 'אהוד ברח' כינוי שאינו מכבד את הרמטכ"ל. יצחק רבין ראש הממשלה בתקופה האמורה העדיף במהלך שנוי במחלוקת להשאיר את ברק בתפקידו למרות הכתם של הפקרת פצועים שדבק בו.
ברק לא עצר במשרת הרמטכ"ל והסתער לאחר שחרורו לעבר ראשות הממשלה כשהוא משתמש בעמותות קש בלתי חוקיות. כאשר נפתחה חקירה פלילית בנושא טען ברק כי לא ידע מהו מקור הכסף (טענה חמורה לכשעצמה) והשאיר את יצחק בוז'י הרצוג להתמודד לבד עם החקירה. בוז'י שמר על זכות השתיקה בזמן החקירה והתיק נסגר מחוסר הוכחות.
במאמר מוסגר עלי לאמר כי הייתי מצפה כי בעקבות פרשה זו יקום ח"כ אשר יעביר חוק האומר כי נבחר ציבור המשתמש בזכות השתיקה יחשב הדבר כאילו התפטר מכל תפקידיו הציבוריים וכי לא יוכל לשמש בתפקיד ציבורי אחר במשך כל חייו. כך גם אם לא נצליח לזרוק את המושחתים לכלא, ניפטר מהם ומשחיתותם. בכל מקרה, הצליח ברק לצאת בעור שיניו גם מפרשה זו.
אם מפרשיות אלה נחלץ ברק בגלל שילוב של שחיתות המערכת, קסם אישי והמון מזל הרי שמהפרשה הבאה דומה כי הוא נחלץ ללא מאמץ בכלל; בזמן כהונתו של ברק כראש ממשלה החלה אינתיפאדת אל-אקצה, באחד המאורעות הראשונים שלה צרו אלפי פלשתינים על קבר יוסף בשכם ובמהלך העימות נורה החייל מדחת יוסוף. ברק שפחד כי חילוץ יגרום לעשרות הרוגים פלשתינים הורה שלא לחלץ את החייל הפצוע אשר דימם עד מוות.
אולי מכיון שקבר יוסף המצוי בלב שכם נחשב ע"י רבים כמקום שיש לנטוש ואולי מכיון שמדחת יוסוף היה דרוזי ולא יהודי עברה פרשה זו בשקט יחסי והיא אינה מדירה שינה מעיניו של ברק. כולנו יכולים רק לתאר לעצמנו מה היה קורה לו למדחת יוסוף היו קוראים מוטי יוסף, המשפחה לא היתה מניחה לברק, עמותות היו קמות, הפגנות של חיילים מול משרד ראש הממשלה וכיוצא באלה. אך משפחתו של מדחת יוסוף היא דרוזית והדרוזים אינם פועלים בצורה זו.
שתיקתה הרועמת של משפחת יוסוף לא צריכה להטעות אותנו אני בטוח כי אביו בדומה ליעקב אבינו אשר ראה את כותונת בנו מגואלת בדם הוציא צעקת שבר מפיו, צעקה שההבדל היחיד בינה לבין צעקתו של יעקב "טרוף טורף יוסף" הינו שיעקב ידע כי לא היה איש אשר יכול היה להציל את בנו. אביו של מדחת ידע כי הצלת בנו היתה אפשרית ולכן היתה צעקתו גדולה עשרות מונים.
לכל הפרשיות הנ"ל יש מכנה אחד משותף, אהוד ברק מפקיר חיילים, קצינים ובני ברית פוליטיים. ברק מעולם לא ענה על אף אחת מהשאלות הנוקבות אשר עולות מפרשיות אלה ברצינות. הראיון היחיד בו הוא התייחס לאחת הפרשיות (צאלים ב') היה אותו ראיון זכור עם ניסים משאל, המראיין הכי רך בטלוויזיה. בראיון זה עשה ברק למשעל תרגילי מנהיגות של מ"כ טירונים ומשעל התנהג בדיוק כמו שברק ציפה,כטירון מפוחד. ברור כי בחירתו של ברק להתראיין דוקא אצל משעל היתה מחושבת ומתוכננת. מישהו מדמיין את ברק משתולל כך אצל גאולה אבן, אילנה דיין או אפילו אמנון אברמוביץ'?
כל מי שבבחירות הקרובות ישים בקלפי פתק עם האותיות אמת הריהו כאומר לדרוזים בכלל ולמשפחת יוסוף בפרט כי דמם הוא הפקר וקורבנם הוא קורבן שווא. כל קול למפלגת העבודה הרי כמוהו כסכין בגב הדרוזים שהם ד"א הציבור בעל אחוזי הגיוס הגבוהים ביותר ליחידות קרביות. כל מי שיבחר בברק יצטרך להמשיך ללכת כל חייו כשעיניו מושפלות פן יתקל מבטו במבט שואל של דרוזי.
מצביעי העבודה המסורתיים חייבים למחות נגד האדם הזה אשר השתלט על אחת משתי המפלגות המרכזיות בארץ בזכות מפקד מפוקפק ומושחת. הם חייבים לדרוש ממנו לענות על השאלות הנוקבות העולות מהפרשיות הנ"ל בצורה עניינית וברורה, ללא הצגות וללא ספינים. העובדה שברק אינו עושה זאת ללא לחץ ציבורי מעידה כאלף עדים כי יש לו מה להסתיר.
גם שאר האזרחים אינם פטורים בלא כלום. יש צורך להראות לאחינו הדרוזים כי אנחנו מעריכים את קורבנם. עלינו להעביר ערוץ כאשר ברק מופיע בו (אם הרייטינג של הפרסומות יפול אחרי כל פעם שברק מופיע, הערוצים המסחריים יפסיקו לתת לו במה), עלינו לצעוק מעל לכל במה כי ברק אינו ראוי ועלינו לתלות את תמונותיהם של ברק ומדחת יוסוף בכל מקום אפשרי.