שופטת בג"צ אסתר חיות הורתה לוועדת וינוגרד "להשיב תוך עשרה ימים" לעתירה שהגישה נגדם התנועה לאיכות השלטון. אז מה... החוק מורה לשופטים לכתוב פסקי דין בתוך שלושים יום. מי מהשופטים לא שם קצוץ על החוק הזה?
לדעתי, וינוגרד צריך להשיב רק ביום ה-11, לכל המוקדם, כדי להבהיר לבג"צ מי הוא בעל הבית, ולהזכיר לבג"צ שהוראותיו בעיני הציבור, הם כמו הוראות החוק בעיני בג"צ: המלצות בלבד.
לצעד הזה תהיה משמעות טקטית חשובה, להבהיר לבג"צ שאיתו לא כדאי להם להתעסק בצווים, כי הם סתם יתבזו כשהוא יוכיח להם -שוב - שהוא לא מתכוון בכלל להעדיף את הצווים המצחיקים שלהם על מצפונו ושיקול דעתו ודעתם של חברי הוועדה:
לאחר מכן, עליו לכתוב ביושר:
1. קיבלנו את הצו עם ה"הוראה" להשיב בתוך עשרה ימים, ותייקנו אותה בקלסר פניות הציבור של הוועדה.
2. הוועדה אינה סבורה שהיא הוסמכה לשמש כבית משפט שדה, המרשיע ומדיח נבחרי ציבור על סמך הליך בדיקה מנהלתי הנעדר את כל המרכיבים המהותיים החיוניים להגנת נאשמים העלולים להיענש במסקנות אישיות ובירור העובדות הפרטניות הנדרשות לגבי כל אחד ממאות הקצינים והפוליטיקאים ועובדי המדינה אשר מעשיהם נבחנים בעבודת הוועדה (וכידוע: מכתבי אזהרה הם רק חלק קטן ולא החשוב שבזכויות חשודים ונאשמים. הם רק פתיח לבעיה ולא פתרון לבעיות המתעוררות נוכח החשש לפגיעה בשמם הטוב של עובדי הציבור אשר מעשיהם נידונים בפני הוועדה).
ועדת חקירה איננה בית משפט, ואפילו היתה בית משפט אין לשום בית משפט במדינה דמוקרטית סמכות להחליט להדיח נבחר ציבור משום שהוא לא ראוי לדעתם האישית של חבר השופטים.
בדמוקרטיה, קולם של השופטים איננו שונה מקולה של מסעודה בקלפי, וכך צריך להמשיך להיות. הציבור, ובכללם שופטי בג"צ וחברי ועדת וינוגרד, יאמרו את דעתם לגבי כל נבחרי הציבור בקלפי, והוועדה תצביע על הליקויים הדרושים לדעתה תיקון. היועץ המשפטי והפרקליטות הצבאית יוכלו לבחון את החומר, כנהוג בממצאי ביקורת, ולהחליט אם יש מקום לנקוט בהליכים אישיים או לא, אך הוועדה איננה קיצור דרך או תחליף להליך משפטי הוגן ומקיף. פופולריות איננה השיקול היחיד או העליון המנחה את הוועדה.
3. ההחלטה להתמקד במסקנות מערכתיות במקום במסקנות אישיות אשר ידיחו אולי אישים מסויימים אבל יסיטו את תשומת הלב טיפול במקור הכשל - שהוא איננו אישי אלא מערכתי וכולל - יכשילו ממילא גם את האישים שיחליפו את המודחים.
זו היא החלטה של הוועדה, ואין לבית המשפט שום סמכות לבחון או לבקר את עצם הפרשנות של הוועדה, כשם שלוועדה אין סמכות לבקר את הפרשנויות של בית המשפט לנושאים שבית המשפט ולא הוועדה הוסמכו לטפל בהם. לבית המשפט אין לא זכות, לא סמכות ולא ידע או מומחיות לדחוף את האף לנושאים אשר הוטלו על הוועדה ולא על איזו אסתר חיות כזו, או אחרת מאותו הדבר...
4. השיקולים של הוועדה לחפות על אחריותו של אהוד ברק למחדלי לבנון, מחייבים אותה לחפות אגב כך ובלית ברירה גם על אולמרט. הואיל ושיקולים מעין אלה הינם שגרת יומם של שופטים, מדובר בהחלטה סבירה (אהוד ברק פירנס בעבר ברוחב לב שלושה מחברי הוועדה, באמצעות ג'ובים שונים שנתן להם, ומצוי בקשר עם שניים מהם, כך שהם מנועים מלציין את המשמעות האמיתית לכך שהוא היה זה שהעניק את דרום הלבנון לידי החיזבאללה ואיפשר להם להתחמש ולהיערך למלחמת לבנון השניה בצורה מאובטחת וחופשית שכזו).
5. משהתברר לחברי הוועדה כי משך הזמן אשר יידרש למצוי מכלול הנושאים והבעיות הישירות והעקיפות אשר התגלו במלחמת לבנון השנייה - גדול בהרבה ממשך הזמן שחברי הוועדה יכולים להקדיש למשימה שלקחו על עצמם לפני שנכנסו אל עובי הקורה וגילו את שהתחוור להם כאמור, החליטה הוועדה להתמקד בעיקר - לדעתה - ולהימנע מלטפל בכל הנושאים אשר טיפול רציני ואחראי בהם עשוי להיארך שנה ואף שנתיים נוספות - ככורח בל יגונה.
6. אגב... אסתר who???